לקבל את מלאכי השבת בתוך סרט אימה של ה'יצקוק (פוסט שני במסע לסרילנקה)

נזיר בודהיסטי יושב מתחת לסלע עצום ומתווה מסלול לגורמי שמים.

לקחתי טוקטוק- 'קח אותי למקום יפה', התחנחנתי. לאחר שהראה לי את תפריט הלוקיישנים השגרתי העלה רעיון: את רוצה לראות מנזר מקדש של 5000 שנה? 5000? הסתקרנתי. חשבתי שהוא מתכוון ל- 500 שנה והאנגגלית הקלושה הוסיפה לבטחוני. קח אותי. רבע שעה נסיעה על פי תהום עם טוקטוק מקרטע ומזגזג בין נתיבים ., דרך הגונגל וממול רכסים ומצוקים מפלים וגאיות והמון קופים עם זקן, קופי אריה ועוד, עוברים דרך מפעל אירני (כביכול) הכורה מנהרה עצומה מתחת להר (?!) עולים על כביש עפר מתפתל במהלה ההר עד שמגיעים לראקיטאקנגה מקדש המערה, אני יורדת והנה אנו מגיעים אל הנזיר. כן. אחד. :ראנזי סוגאטי בן ה- 33. הבטוח בעצמו עד רהב ובנחיתות האומללה של "אירופה" ככינוי שלו לכל העולם המערבי שאינו בודהסטי. דובר אנגלית שוטפת ומהירה בניב הודי-סרילנקי בלתי ניתן לפיענוח, הוא מתגורר בחדר שנכרה לפני מאות שנים בתוך מערה בסלע. הנוף והשקט מסביב משכרים. ​​

הוא מארח כאן קבוצות למדיטציה וויפאסנה. אפשר להבין. נוף חלום בריזה מלטפת. כאן, טוען הנזיר יש עודיות שאלפי שנים הסתתרו במערות נזירים שגרו והתפללו. הנה כתובת... מצוק עצום שבנס לא מתמוטט על אלו שמתחתיו ומתחת נטועה סטופה לבנה, במערה עשרות ציורים המתארים את חייו ומותו של בודהא, את הנסים שקרו ופסלים וכל שאר הדברים ההכרחיים למקדש.

בהמשך דרך למדיטציות הליכה. ועוד, קצת טיפוס על סלעים (רגליים יחפות כן? אנו במקדש) אני והנהג מגיעים אל מפל חבוי קסום. לאחר הסבר מייגע על קורות בודהא אנו עולים על כל הצוקים הקדמוניים ומתגלה מולינו נוף קדומים כמו ממטוס, הרים רחוקים, הרים קרובים,.אין יותר גבוה וקסום מזה. כמעט גג העולם.

ואז.... הגיעה שבת הזויה כמו מסרט אימה:

כמה הזוייה יכולה להיות שבת בסרילנקה?

כבר חגגתי לבדי שבתות במקומות שונים בעולם. וכאן אפילו פרסמתי לעשרות התרמילאים הגודשים את השתות החברתיות בסרינקה שאני מחכה להם ב"מלון". אז שבת ערוכה- חלה מחב"ד?- יש. יין מחב"ד? יש. וכעת נותר לחכות לאורחים. אני ספונה בחדר במרומי ההר אך איש לא בא. נו טוב. נתקבץ אני עם עצמי. יש ממני די והותר.

יש בשבע הפסקת חשמל.יזומה. אז אני מתכוננת לשבת כבר בארבע. מכינה סלט קצוץ ישראלי. מתבלת את הטחינה, מכינה את קערת הפירות, הנרות, ,חופפת ראש .הסידור מוכן. שבת חגיגית. למה לא?

בארבע וחצי ה'מואזין' (בעצם חזן בודהיסטי במקדש בודהה המקומי ) מתחיל את סדרת התפילות הקבועה שלו ברמקול של העיירה . עד שש (הדלקת נרות) הוא יגמור בוודאי לא?

הערפל מתעבה ומכסה את הרכסים, הרוח מתגברת ואיתה הצינה והעננים יורדים עד לכביש. יש ריח משונה באוויר,ה'מואזין' מגביר את קולו, השבת מתקרבת, כל הציפורים נדמו ורק הפנסים ברחוב ובבית ממול זוהרים בתוך הענן בהילה כתומה משונה. לא רואים דבר. השעה שש. אני מדליקה נרות, מקימה מתרסים כדי שהרוח לא תכבה ומתפללת שיחזיקו מעמד, הם מחזיקים 2 דקות, אני מברכת בקולי קולות, מנסה להתגבר על קולות התפילה לבודהה. השבת נכנסת. האורות מרצדים בערפל כבד ובליל קולות מעומעם נשמע- כמו בסרט אימה.

אני יורדת לקומה של השולחנות ועוטפת את אחד השולחנות במעטפת-חצאית לונגי- להלן: 'מפת שבת'. עורכת צלחת פלסטיק חגיגית וסכו"מ. מוזגת יין מכינה את בקבוק המים (להלן: הנטלה) מכסה את החלה במפית. המואזין סיים. בעודי שרה למלאכי השבת שיבואו מתחיל הגשם. ואז... המונסון הגיע. נפתחו ארובות השמים וקול תיפוף עז נשמע על גג הפח שמעליי. אני לבד. מסביבי מהומת גשם רעמים וברקים ערפל עם נצנוצי אורות ערפיליים ואני מקבלת את השבת.

טופחת על כתפי ב'אשת חייל' ומרימה את כוסית היין גבוה בעודי מתגברת על הדרמה שמסביבי. קידוש. תיירות גרמניות עולות במדרגות נוטפות מים ונעצרות בפליאה למראה הטקס . לאחר נטילת הידיים והברכה על החלות אני מתיישבת לאכול. באותו רגע... כאילו לא היה דרמטי דיו- כבו האורות. הפסקת החשמל הגיעה!

איפה האוכל? העורבים זוממים להסתער.. והנה מגיע בעל הבית, ובידו נרות לאוירה הרומנטית. לא מצליח להדליק. לבסוף מביא פנס. הגשם דועך, שומעים צעקות וצחוק מאי שם במרחק. אני אוכלת ושרה זמירות. עיניים כהות בוהות בחשכה. בברכת המזון אני מרוצה מאוד. ארוחת שבת דרמטית ומסתורית כפי שמעולם לא היתה, ועל כך נאמר: מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך..

הגיעה שבת בבוקר.

אומץ או טיפשות? תלוי את מי שואלים. אני מחליטה לצרף אלי מדריך מקומי. מועמד-להיות-סטודנט להנדסה בן 20, הילד של השכנה. אני לא נוסעת בשבת, אבל אוהבת להלך. אבל רוצה לראות את שבילי הכפר שבגונ'גל.

הנער קיפץ, הושיט יד במקומות הקשים והנחה בחן ובביישנות לכל המקומות הנסתרים שגם תיירים לא מכירים: הבאר הישנה של הכפר שעד לפני כמה שנים היתה בשימוש נטועה בעמק לח מאוד טרופי ודיי קסום.(היום יש: טנק מים על הגג). הליכה למטעי הבננות של סבו (הוא סוחב על הגג בעונת הבצירה, אין גישה אפילו לא לטוקטוק), שבילי גונ'גל מדהימים ביופים והנה אנחנו צועדים בשביל לקראת גשר 9 הקשתות. בדרך סופג הנער שיעור הסטוריה של ישראל ואויביה, וגם הסבר על מסעותי בעולם. ​

חייו לא פשוטים. אביו עובד בעיר הבירה למחיית משפחתו והא נשאר לעזור לאמו לנהל את המשפחה ואת 2 אחיותיו. בקרוב כשייכנס לאוניברסיטה החדר שלו יתפנה ולכן יושכר לתיירים ואביו יגיע לעזור בכך.מדלגים על עצים שנפלו ומקווים שלא יפול אחד בדיוק עכשיו. הגענו. על העמק ניצב גשר הרכבת בן 9 הקשתות. יפהפה בייחוד כשמגיעה הרכבת ומצפצפת ומהקרונות מנופפים בשמחה כל התיירים והמקומיים. היא כל כך איטית שאפשר לרדת לדחוף ולעלות שוב. היינו ברכבת לפני כמה ימים. חשה גאווה. (בתמונה כיתת תלמידי גן בני 4 כולם צועקים "הלו")

שבת אחה"צ ה'מואזין' שוב מוציא אותי מדעתי. בשעה הכי קסומה עד השקיעה המנטרות המסולסלות שלו במנגינה מונוטונית מחרישת אזניים ממלאת את כל חלל הכפר בכל יום מחדש. מחליטה לבדוק איפה אשיג חדר מרוחק מהרעש. עלי להתמקד במשימת התיעוד וההשראה. הולכים המעלה רחוב המפלים ואז יותר תלול וועוד יותר תלול והנה מצאתי מקום קסום. 'היל טופ' .מחר אעבור לשם-

בדרכי חזרה: רועי מחב"ד קולומבו, ניצב בפתח הוסטל התרמילאים. הוא מזמין אותי אל הגג ושם רובצת בחינניות צעירה ומקסימה חבורה עליזה של 8 תרמילאים ישראלים, רובם חזרו משבועיים גלישה בים וכעת הם "עושים " את אלה וממשיכים הלאה. כיף לשוחח עברית ולהתרשם מאוהד נטעה א. נטע ב. רננה ועוד כמה ששמותיהם ברחו לי. שם גם התנסיתי לראשונה בחיי ב.... נו טווב לא משנה.

כעבור יומיים נטע א הגיע לשיעור ציור. התלמיד הראשון שלי ואולי האחרון בסרילנקה. אל מול נוף פסגות קסום למד נטע כיצד לרשום ואני נהניתי ללמד .

כשהוא אומר "you from" - למה הוא מתכוון?

דיאלוג טיפוסי בסרילנקה לנהג טוקטוק (להלן אופנוע כידון עם תוספת מנוע מכסחת דשא ומושב זוגי מאחור שמתמרן ביעילות ובסיכון נפשות בכל מקום ולכל מקום)

שלב א: מו"מ ברחוב:

אתה: how much tuktuk?

הוא: To??

אתה:XXXY.(היעד)

500 rupi

Noway! I take another

How much hou much pay mister?

150

No mister 350

No. 200 finish!

אתה מתיישב מאחור והנהג מניד ראשו בשמיניות כמנהג המקומיים ואתה בטוח שהוא מקלל אבל הוא מברך את התייר פראייר ואת בודהה הנדיב.

שלב ב: מכירת שרותים נוספים בלי שתשים לב:

הוא: you from?

אתה: Israel/ America / Germany

הוא: (אם היעד קרוב מדלגים על הקטע הזה) wow! Isril Like? Like?

אתה: כן כמובן סרילנקה מדינה יפה ומקסימה בלה בלה בלה...

הוא: how long srilanka (השאלה לא רלבנטית כך שאל תטרח לבדוק אם הכוונה לכמה היית או כמה תהייה)

אתה: 1-2-4 ימים

הוא : )אם היעד קרוב הוא מדלג על הקטע הקודם ומגיע ל): Where to srilanka? Colombo? Newara Eliyta? Badula?

אתה: מנסה להתחמק והוא נועץ עוד סיכה

הוא: I wait in XXX you go. After come back I take to Ravana Falls? To Adams peak very beautiful mister?

אתה: No thank you just leave me here,

הןא: (לא מרפה)? special price mister/ normal price 1.500 I give special to you 1000 OK

שורה תחתונה!- להודות לשלם את המוסכם ולעזוב. הוא לא ירפה. וממילא מה שהוא הציע באלף אפשר ב-300 או פחות. שמחה שהועלתי!

גם אני טרקיסטית!! יום ראשון: שירה וטל.

זוג חמודים מנהריה וחיפה. הוא בן 26 והיא בת 22, התחילו את המסע הגדול בסרילנקה. יחד עלינו לטרק קצר אל מרומי הר little Adam. ממש לא נורא- 10 דקות טיפוס 15 דק מדרגות ואני בפסגה. שם ממתין לכל המטיילים מוכר אגוזי קוקוס להרוות את צמאונם. הנוף- לא נעים להגיד שוב: קסום. והכי חשוב... עשיתי זאת.אני 'טרקיסטית' ....

ELLA אהובתי.

חלום תלוי על רכסים מוריקים. רגליה טובלות במפל וראשה מזדקר כצוק אל שמים. אלה של ציורים, השראה תובנות וחיטוט רגליים עקר לחיפוש ישראלים שיסכימו להשתתף בארוחת ליל שבת. אלה של פסגות של רכבת, של זבל שבמקום לפנות שורפים פעמיים ביום בצד הכביש. אלה של מקדש גדול ומקדש קטן לכל אחד בביתו. אלה שהפכה קודש לתיירים וכל בית הוא "מלון" כביכול. או "מסעדה" או מכון "ספא" לטיפול באיורוודה.או "בית ספר לבישול סרילנקי" למעשה כולם בתים של העיירה. אותו מטבח אותה אשה ואותם ילדים. 2 חדרים מוסבים לקבלת אורחים. חדר אחד יכול להיות ה"ספא". המסעדה פשוט יושבים מתחת לסככה והאם מגישה מפרי ידיה. כל גבר מרכיב לו טוקטוק והנה הוא "טאקסי".

איפה העיירה המקורית? – למעשה היא מתקיימת כאן בתוך הבית, מאחוריו ובמקביל. תיירים פקחו עין, הביטו באשה שמכבסת את הבגדים וחובצת בהם עד זוב דם אגרופיה, זוהי אחותו או אשתו של בעל ההוסטל. הביטו בנער שרץ לחנות לקנות עוד שק עדשים בזמן שאתם יושבים וממתינים לדאל ולקוטו. הוא בדרך להיות סטודנט למחשבים. הביטו בנערה הקטנה המתרוצצת עם השמלה הלבנה והצמות על גבה ומנקה את החדר בו תלונו. אמנם היא יחפה וחופפת את שערה בצניעות מתחת לסככה האחורית בגיגית שבחצר, אבל היא לומדת בתיכון וחולמת להיות רופאה.

והבועה הישראלית. על ישראלים המטיילים בעולם:

זו כבר נורמה. ישראלים ובייחוד הצעירים לאחר צבא משקיעים מאמצים מרובים כדי "לאוורר את הראש" מישראל ממה שהיה ומהלחץ המתמשך וממילואים עבודה לימודים שעוד יגיעו. מגיעים למזרח או למקום אחר ומייד חוברים לישראלים שכמותם. חוברים לחבורה עליזה ורעשנית ונפרדים רק כדי לחבור שוב ביעד הבא או זה שלאחריו. חולקים רכבים,טרקים וסודות.כ שהם בקבוצה הם מרשים לעצמם לגחך (לא מתוך רוע כמןובן) על המקומי בחצאית שמגיש להם אוכל או להתעלם בנימוס מקיומו. לבקש כביסה מבעלת הבית ולשלם ואז לצחוק על שיטות הכביסה ה"פרימיטיביות" או על שיטת הדייג ה"לא יעילה" של הדייגים. מתגודדים ביחד כדי לפצח גרעינים ולשתות 'שחור חזק' שמישהו הביא. לקטר או לברך על תוצאות הבחירות. להתחיל עם בנות ( או בנים ) להיפרד מבנות( או בנים ) ולהרגיש גברים( או נשים).

אבל חברים!!! אתם לא יצאתם מהבועה הישראלית. אתם עדיין שם. בראש. בחווייה. אין לכם הבנה אמיתית של המקומי שאצלו התאכסנתם. אתם לא באמת במזרח!! היפרדו מהם. צאו למסע של כמה חודשים לבד. לעתים תחברו לאוסטרלי לבריטית לשוויצרים אבל גם הם אורחים לרגע. התחברו למקומיים. היכנסו לבתיהם. יחפים! שתו איתם תאכלו בידיים כמותם. עם הסבתא שמחייכת ללא מורא בפה נטול שיניים. חבקו את התינוק גם אם לא ממש נקי. זה ממש לא משנה. שמעו את שאיפות הנער שרוצה להיות רופא שיניים. ואל תבקרו את הילדה שרוצה להיות כמו אימה, מבשלת ועקרת בית טובה . אין לנו זכות להתערב בחינוך או בהשקפת העולם שלהם. כה שונה מהמערבית. האזינו בנימוס וכבוד מירבי לתפילת הבוקר במקדש הפרטי בביתם של בודהא. עזרו להם להגיש מנחות לנזירים. זהו כבוד והתעלות של חסד ולא "קבוץ נדבות".. נסו להבין באמת מתוך עיניהם את אורחות חייהם. החצאית של הגברים היא נוחה יותר לשטיפת רגלים ושומרת על צניעות כשמתפנים. החולצה המכופתרת גם אם די מטונפת וקרו עה היא לכבוד. הם עם כפכפי אצבע ובעיקר יחפים כי בכל רגע יצטרכו להתפלל ולהשיל נעלים או כדי לא להביא את זהמת החוץ (פיזית ואנרגטית) אל תוך הבית. כביסה נעשית ידנית ויש רק מנורה אחת או שתיים בבית כי החשמל מאוד יקר ויש בצורת (וזה שייך). התנור מוסק בגזרי עץ והבישול בגז מאותן סיבות אקולוגיות וכלכליות. הדייג כל פעם דג דג אחד ולא מפליג בסירה עם רשת הידראולית כי זה מאפשר לזרוק את העודף לטובת דייגים אחרים או כדי שהדגים המיותרים ימשיכו לחיות.

תן לחיים שלהם לעטוף אותך. נסה להבין אותם מנקודת מבטם. כבד את בודהא כי הוא חוט השדרה האמוני והמוסרי-ערכי של חייהם. (או את יישו אם אתם מטיילים בדרום אמריקה) אל תזלזל בחינוך שלהם- הוא חינוך חובה אבל רבים מגיעים לאוניברסיטאות במדים לבנים מצוחצחים ועניבות ומתוך כבוד רב למחנכים. ולמען השם אל תלמד אותם קללות ואל תכריח אותם לשמוע אייל גולן או עומר אדם- יש להם את האייל והעומר שלהם והם לא פחות טובים.י שראלים צאו מהבועה- קחו לעצמכם פסק זמן מישראל הקטנה וחוו את העולם הגדול. הבינו את הערכים והמיוחד שבאורח החיים אליו הוזמנתם כאורחים (שמשלמים) וחזרו לארצנו מועשרים בתובנות על האדם על החיים ועליכם- כבני אדם שלמים יותר.

(קטע זה מבוסס על תובנה כללית לגבי ישראלים בקבוצות וחלילה לא לגבי ישראלים שהכרתי במסעותי שכולם כולם היו מקסימים מתוקים ומחונכים באמת!!- ההתייחסות היא רק לבועה)

פילים שואבי מים וחוטבי עצים ותרמילאים מתגודדים בחב"ד.

לאחר משא ומתן של יומיים בהם שלושה נהגי מוניות הבטיחו מסלול זול ומייד ייקרו אותו, ולאחר שמנהל המשמרת במלון הבטיח חגיגית שחבר שלו מדבר אנגלית שוטפת מסיע תיירים יומיום ויש לו צי של ואנים. הגיע ה"נהג". עול ימים בן 20 שנציים על הכביש אנגלית קלושה וחיוך נבוך. ברכב הפרטי שלו והנה הוא חבר של חבר של "בעל צי הרכב". מאוחר לשנות. נוסעים 5 שעות עד לספארי ב UDalawawa.

'כן כן הנהג המנוסה פשוט משם והוא יסיע אותך עד להיקאדווה (בית חבד)'- אומר עול הימים ומשפיל עיניו. המומלץ שיקבל כנראה את עמלתו מתוך התשלום ששילמתי טוען שהוא יבוא מחר. אוליע. כשהגענו לצימר שבחרתי בסמוך לספאר הבנתי למה השפלת העיניים. הזאטוט הנבוך הוא גם הנהג שלי למחר. לאחר שפרש לנוח הסתופפתי בחברת אוסטראלי גרמניה ושתי בלגיות לתמונת מצב בלול תרנגולות פתוח בטבע עם מיטות שדה- כילות ומאוורר. להלן: ה'דורמס'. הצעירים נהנים אני מתחלחלת.

אחרי שגמרו לצחוק עלי והפליגו לדרכם אני התכנסתי בחדרי הממוזג, והלול ננטש לטובת דייריו המקוריים: סנאים, זבובים דבורים ושאר חיות השדה.

בעל הבית, סילבה, הסביר למה עלינו לצאת לספארי עם שחר. יוצאים ב-4 וחצי, אמר בעמידת מ"פ קלאסית ברגליים פשוקות. עלינו להיות ראשונים ולראות את החיות עם הזריחה. התרנגולים החדשים שאופסנו בלול: הפעם זוג שוויצרים ושלוש הולנדיות, התעייפו מהרה מההסבר ההיסטורי הפטריוטי והמתלהם של דה סילבה בעל הבית (אנגלית טובה. שירת בצבא האמריקאי באפגניסטן 9 שנים) ופרשו לשינה ערבה תחת לכילות בעוד אני ממשיכה להקשיב כמה ההסטוריה של עם ישראל והיהודים מקבילה וכמעט זהה לעם הסרילנקי האמיתי שהבריטים ניסו להכחיד. (פרטים אצל דה סילבה והויקיפדיה מסלפת עובדות. אמר).

4 וחצי לפנות בוקר. שותה תה ואוכלת בננה. נהג הג'יפ ספארי מעמיס את כולנו (חשבתי שדה סילבה הוא הנהג לאחר שהילל כ"כ את כישוריו הייחודים. תמימה! הוא גובה יותר מכולנו ומפריש חצי לנהג הצעיר שלא היסס לעמוד ולבקש טיפים) הגענו בחשכה ונעמדנו ליד השער. ראשונים! הלכנו לשתות קפה בסוכה עמוסת הזבובים של האשה שכבר חיכתה למשכיני הקום. גם הפנקייק קוקוס היה מדהים.

שרותים בול פגיעה בחשכה ואנו מטפסים לג'יפ. ​

השער נפתח והנהג דוהר כמטורף לעמדת הכרטיסים. לאחד שהצטייד מראש במיטב מעותינו הוא עוצר אפילו ללא בלם יד ורץ כאצן מרתון מטורף לביתן כרטיסי הפארק. לידנו עוצרים עוד ועוד ג'יפים, חלקם חוסמים אותנו ומתפתח מרדף מטורף של נהגים מצחקקים מדלגים ורומסים. הוא חזר ראשון לג'יפ ויצא משם בחריקת בלמים. כולנו הרענו לאצן שלנו. אך הנה עמדת הבידוק הנוספת. כאן מוסרים את הכרטיסים שזה עתה נרכשו. שוב ריצה, הפעם עקפו אותנו 3 ג'יפים. אויי. הם יבריחו את החיות.... ​​

ובכןן מייד לאחר הזריחה המרהיבה כל 50 הגיפים התפזרו בתוך 5 דקות ברחבי שבילי הספארי וכבר לא היתה משמעות ליתרון הזמן או שירירו של האצן. הפילים ממילא שותים מהשלוליות ומפצחים גזעים אתנו או בלעדנו. הטווסים מתהלכים מגונדרים בעטרת נוצותיהם וכל תשומת לבם נתונה לטווסה האפורה וחסרת ההוד וההדר הממשחקת עימם מחבואים. לאחר שעתיים בהם צפינו במאות תילי טרמיטים ('הזהרו מהם ם מסתתרים עקרבים ונחשים ארסיים') הגענו לאגם הירוק. מרחוק הגזע החום הוא בעצם תנין. צפינו בכמה עופות ובלהקה גדולה של באפאלו. עדיין סביב כל פיל אדיש התגודדו כמה ג'יפים.

כל הנהגים מלהגים בשפתם בסלולארי כשהם רואים יחיה. השתוף בינהם מלא והתחרות לא באמת קיימת.

תם ונשלם ספארי. סיור סירה פשוט שעשינו בנהר הגו'נגל ליד ריו דה ז'אניירו הניב הרבה יותר חיות ותנינים ונחשים שייטו ממש מרחק יריקה אבל למה להחריב את שמחתם של הבלגים והשוויצרים?

חם ולח ואנו עושים פעמינו להידאקווה- בית חב"ד. להגיע בזמן לשבת.

(בתמונה: עם אלעד ועידו מזכרון יעקב, תרמילאים שובי לב וחובבי גלישה וטיולים שעוד רבות נדבר עליהם בהמשך. כאן בבית חב"ד בהיקאדווה. )

בית חב"ד בהיקאדווה המנוהל בשמחה ובקוליות מדהימה ע"י החוזר בתשובה הרב רוני ארד ואשתו שתחי' נעמי, הוא קן לישראלים מכל סוגי הדתיות ומכל הזרמים והמקומות בארץ. גיטרות, שש בש וישראלים שנפגשו בבתי חבד במיאנמר או בקולומבו ונפגשים שנית . החלפת חוויות מסע וצחוקים. דורמס בסיסיים אבל תחושה כמו של מועדון משוחררי צבא . הכל מאוד סתלבט חופשי ומשוחרר. אני קצת עוף מוזר גם כאן. אבל השבת, כהילכתה עם שירה אדירה וזמירות וסלסולים תימניים וריקודים ודרבוקות שובה את הלב ומרגשת. וזה שווה את הכל.

הישראלים מתנפלים על השניצלים והפירה, הקטשופ והעוף כמוצאי שלל רב. ואני אוספת מכולם את הסלט-קצוץ-קטן (ירקות? איכס.... כמו ילדים ישראלים טיפוסים) וטומנת בכלי לשימוש למחרת.

המבול מכה בעוז כמנהג כל ארץ טרופית והתקרות דולפות. לא נורא המבנה ימשיך לדלוף בעוד בית חבד יעקור מכאן לאחר הפסח לארוגם-ביי. המקום שבו הגולשים ישהו בקיץ. כי כאן הגולשים והמטיילים לא רודפים אחרי חב"ד אלא שחב"ד הולך אחריהם.

ביום ראשון ואן עם 7 צעירים ואישה אחת עושה את דרכו לחוף הגולשים: וויליגמה.

וכעת לגבי ישראלים בעולם- ובייחוד הצעירים (לא כולל לא מגמתי אבל קיים)

הבועה הישראלית

(קטע זה נכתב ברוב אהבה וכבוד לבני עמי ואין בו כדי לקטרג או להתנשא אלא כדי לעורר מודעות)

זו כבר נורמה. ישראלים ובייחוד הצעירים לאחר צבא משקיעים מאמצים מרובים כדי "לאוורר את הראש" מישראל ממה שהיה ומהלחץ המתמשך וממילואים עבודה לימודים שעוד יגיעו.

מגיעים למזרח או למקום אחר ומייד חוברים לישראלים שכמותם. חוברים לחבורה עליזה ורעשנית ונפרדים רק כדי לחבור שוב ביעד הבא או זה שלאחריו. חולקים רכבים,טרקים וסודות. כשהם בקבוצה הם מרשים לעצמם (לפעמים- רק חלק מהם ללא הכללות) לגחך (לא מתוך רוע כמובן) על המקומי בחצאית שמגיש להם אוכל או להתעלם בנימוס מקיומו. לבקש כביסה מבעלת הבית ולשלם ואז לצחוק על שיטות הכביסה ה"פרימיטיביות" או על שיטת הדייג ה"לא יעילה" של הדייגים.

מתגודדים ביחד כדי לפצח גרעינים ולשתןת 'שחור חזק' שמישהו הביא. לקטר או לברך על תןצאות הבחירות. להתחיל עם בנות ( או בנים ) להיפרד מבנות( או בנים ) ולהרגיש גברים( או נשים).זה כיף להיות עם כל החברה ולשוחח בנוחות בשפה הטבעית לנו ובמנטליות המוכרת.

אבל חברים!!! אתם לא יצאתם מהבועה הישראלית. אתם עדיין שם. בראש. בחווייה. אין לכם הבנה אמיתית של המקומי שאצלו התאכסנתם. אתם לא באמת במזרח!!

היפרדו מהם. צאו למסע של כמה חודשים לבד. לעתים תחברו לאוסטרלי לבריטית לשוויצרים אבל גם הם אורחים לרגע. התחברו למקומיים. היכנסו לבתיהם. יחפים! שתו איתם תאכלו בידיים כמותם. עם הסבתא שמחייכת ללא מורא בפה נטול שיניים. חבקו את התינוק גם אם לא ממש נקי. זה ממש לא משנה.שמעו את שאיפות הנער שרוצה להיות רופא שיניים. ואל תבקרו את הילדה שרוצה להיות כמו אימה, מבשלת ועקרת בית טובה . אין לנו זכות להתערב בחינוך או בהשקפת העולם שלהם. כה שונה מהמערבית.

האזינו בנימוס וכבוד מירבי לתפילת הבוקר במקדש הפרטי בביתם של בודהא. עזרו להם להגיש מנחות לנזירים. זהו כבוד והתעלות של חסד ולא "קבוץ נדבות".. נסו להבין באמת מתוך עיניהם את אורחות חייהם.

החצאית של הגברים היא נוחה יותר לשטיפת רגלים ושומרת על צניעות כשמתפנים. החולצה המכופתרת גם אם די מטונפת וקורעה היא לכבוד. הם עם כפכפי אצבע ובעיקר יחפים כי בכל רגע יצטרכו להתפלל ולהשיל נעלים או כדי לא להביא את זהמת החוץ (פיזית ואנרגטית) אל תוך הבית. הם אוכלים ביד ימין וזו לכן יחסית נקייה ומנקים את עצמןם בשמאלית. סוג של היגיינה. זה מתאים להם. אולי לא לנו.

הכביסה נעשית ידנית ויש רק מנורה אחת או שתיים בבית כי החשמל מאוד יקר ויש בצורת (וזה שייך). התנור מוסק בגזרי עץ והבישול בגז מאותן סיבות אקולוגיות וכלכליות. הדייג כל פעם דג דג אחד ולא מפליג בסירה עם רשת הידראולית כי זה מאפשר לזרוק את העודף לטובת דייגים אחרים או כדי שהדגים המיותרים ימשיכו לחיות.

תן לחיים שלהם לעטוף אותך. נסה להבין אותם מנקודת מבטם. כבד את בודהא כי הוא חוט השדרה האמוני והמוסרי-ערכי של חייהם. אל תזלזל בחינוך שלהם- הוא חינוך חובה אבל רבים מגיעים לאוניברסיטאות במדים לבנים מצוחצחים ועניבות ומתוך כבוד רב למחנכים. ולמען השם . מתי מעט הישראלים שעושים זאת: אל תלמדו אותם קללות ואל תכריחו אותם לשמוע אייל גולן או עומר אדם- יש להם את האייל והעומר שלהם והם לא פחות טובים.

ישראלים צאו מהבועה- קחו לעצמכם פסק זמן מישראל הקטנה וחוו את העולם הגדול. הבינו את הערכים והמיוחד שבאורח החיים אליו הוזמנתם כאורחים (שמשלמים) וחזרו לארצנו מועשרים בתובנות על האדם על החיים ועליכם- כבני אדם שלמים יותר.

Featured Posts
Recent Posts