ליסבון- בסוף כל עליה יש ירידה!- (אופטימי). בסוף כל ירידה יש עליה (פסימי)

זהו סיפור סובייקטיבי. תבחרו לכם איזה סוף שתרצו האופטימי או הפסימי- עובדה היא שליסבון לא מסוגלת להיות במישור. כולה עליות וירידות תלולות, דבר שאתגר עד מאוד את מצב בריאותי וחולשתי בזמן שהותי. זו עיר עם יופי עתיק וניחוח של סרדינים ואינה מיועדת לאנשים עם בעיות ברכיים או גב. "עיר 7 הגבעות" נראית כמו סן פרנסיסקו פי עשר בתלילות ובכמות הגבעות ומינוס רציפי נמל.

מוסיקת פאדו , בארים, מסעדות מישלן וג'יימי אוליבר. בתים מצופי חרסינות (אזולחוס או סתם חרסינות כמו אמבטיות משנות הששים) ואני מהלכת בהם מנשפת כקטר זקן. לצידי מטפסים במעלה הרחוב אוטובוסים חשמליים צהובים המהווים את סמלה של העיר. כשאתה מגיע לקצה גבעה ונעצר לנשום אוויר ונוף בניינים וים, אתה מוזמן להמשיך בירידה תלולה רק כדי למצוא שוב עליה. תבינו לבד למה הבחורות הנאות לעולם ינעלו נעלי ספורט ואת העקבים יטמנו בתיקיהן. . מצאתי מדרחוב שטוח וחמוד המוביל אל שער הים.והנה אני מרימה מבט ולפניי המעלית המפורסמת של ליסבון מהמאה ה-19- הראשונה באירופה. כן, טוב ברור מישהו צריך לעזור לגברות עם הסלים להגיע לחלק העליון של העיר. בחיים לא חיכיתי שעה ורבע ושילמתי 42 שקל כדי לנסוע שתי קומות במעלית, אבל מילא- הנוף הקסום היה שווה את זה.

"מדריך לשומרי שבת,, או סתם למי שרוצה לשמור את הארנק עמוק עמוק בכיס. השמש הציפה בקרניים מנחמות את פארק 'פריציפה ריאל'. קבוצת נערות משחקות קלפים, חבורת הפרלמנט הקבוע של זקני השכונה, ובחורים עם כלבים המחזרים אחרי בחורות עם כלבות. והנה – שוק השבת של הרובע העילי. שוק אכרים עם שלל עשבים טריים ואגוזים, וקופסה עם תמרים, הנראית באופן חשוד זהה לקופסה של ה"תחמני". הפלא ופלא: אכן תמרים מייד אין ישראל". יש לי עוד 3 בתיק. איזה כיף.

" Window shopping"

מומלץ לשומרי שבת ובכלל למגבילי תקציב, נשים וכו. חנויות מעצבים בעיצובים מופלאים- ברחוב "פוליטכניקה"- כולל ארמון מהודר שלופם עם כיפת זכוכית בראשו ופאר והדר של סוף המאה ה-19, שהוסב לבניין של בוטיקי מעצבים ובית קפה יוקרתי. "קניתי" סרג מהמם, תכשיטים מחומרים אקולוגים, מגפיים וורודים עם עקב צהוב, בגדים של נסיכים לילדים וסבון משמנים אתרים- ובסוף לא הוצאתי גרוש. האין זה נפלא. מול דירתי שכנה לה המסעדה הטבעונית הכי מעוטרת בליסבון :"Terra". שלמתי על מזנון מעדנים צמחוני מראש ביום שישי ונהניתי לסעוד בו בשבת בחצר קסומה עם מזרקה נושנה. הפתעה: בתפריט בקבוקי יין כשרים למעוניינים שאותם רק הלקוח פותח.

אחר הצהרים אני מתיישבת בגינת הפרינציפה לצפות בחשמליות המטפסות, בתיירים המתגלגלים ולבסוף קופצת לשתות קפה (שעליו שילמתי מראש ביום ו) בחנות המעוצבת האקולוגית במרפסת הכחולה והמדהימה.

בעודי מתענגת על קפה של שבת נכנס כולו רעש וצלצולים, בחור כבד משקל עם תספורת חצי גאלח בצעדיים, אליו נלוות שתי בחורות עם פנים ישראליות אופייניות ושקט מנומס כלל לא אופייני. סביב שולחן אחר הצטופפו זוג בלונדינים, היא כדוגמנית והוא כבן לווייה מסור.

הפצצה האירנית:

תוך כמה דקות הפל הבחור הצוהל והרעשן את כל חבורת שותי הקפה לחבורה עליזה וססגונית. הוא הזמין לכולנו גביעוני שוקולד ממולאים בליקר ליסבוני. השקנו לחיים.

והנה- כמו שקורה תמיד. גם כאן מצאנו שורשים זהים. הבחור, יליד גרמניה כמו גם ידידותיו אך הוריהם הגיעו מאירן, לכולם חזות אירנית טיפוסית (שהחשבתי בטעות כישראלית)ואהבה עזה לישראל!! הייתי מת להגיע לישראל. יש לי חברים בתל אביב, ממוצא אירני. אני רוצה להגיע במאי ל"מידברן" זה משהו נהדר שמעתי! הוא מתפעל אבל לא יתנו לי נכון? הוא שואל בחשש.

לא. אמרתי בצער- אני חושבת שלא.

הבלונדינית וזוגה האילם (כמעט) התבררו כבלגים במקור. היא גרה 8 שנים בארה"ב וכעת שנתיים בהונג קונג כנציגה של רשת מלונות ידועה. קבלתי מיידית הזמנה לבוא להתארח בהונג קונג ותהיה לי בת לוויה.

על ישראל שמעתי רק דברי התלהבות ואהבה מכל צד: בלגי צרפתי אירני גרמני או הונג קונגי.

ליסבון מחשמלת

נפלטתי שווב לרחוב המוצף שמש ותיירים מצויידת בחברים חדשים.

הקפה הכחול עם ה"קשר האירני-גרמני"

כיכר שער העיר

על רקע גבעה ג ממרומי גבעה ב.

בית קפה-מאפייה מפורסם שבו כל חדר מעוצב בצורה אחר- כאן העיצוב בכיכרות לחם אמיתיות עם בטון

השרותים הכי סקסיים בעיר (אשכרה וגם תשלמו 3 יורו כניסה)- תערוכת צילומים סקסיים, תאים מעוצבים לתפארת, נייר טואלט בשלל צבעים - כאן העיצוב לכבוד יום חג האהבה. ומרצ'נדייזינג איך לא.