מצד אחד הונג. מצד שני קונג. והמרחק רב בינהם.(וגם סיפור על הבלונדינית מפורטוגל)

הונג קונג קיבלה את פניי ב.... קיבלה? הונג קונג לא קיבלה את פני!!! זה עולם אחר. אך גם לא הפנתה לי עורף. סינים כועסים? אדישים? קשה לדעת.

נתחיל מהתחלה: 16 שעות טיסה מלוס אנג'לס. לאחר 3 שעות של תורים מאוד מייגעים ובדיקות קפדניות של כל שפתון ושרוך נעל, בשדה התעופה של LA, כל מה שאתה רוצה זה להשתרע במושב המטוס ולנוח. טעות!!!! לא תצליחו. אל תעשו כמוני. אל תבחרו בטיסות ארוכות!

טיסת יום? עדיפה טיסת לילה ושינה. או שפצלו את הטיסות! הזמן עבר לאאאאט: 3 סרטים 3 ארוחות, 3 פוסטים, נמנמת קצרה המון הסתובבות במטוס מוחשך. הזמן לא עובר!

הגעתי מיוגעת ועייפה לשדה התעופה של הונג קונג. על כדור הארץ עברו כמעט 2 יממות. הפסדתי יום בחיים- ולא ארוויח אותו שוב אלא אם כן אחזור מזרחה.

חמורי הסבר והזעופים: כאמור את פני קיבל שוטר קשה מבט זעפן, דיילת הגירה כעוסה וקצרת רוח, אנשים שכלל לא מסבירים לאן עליך ללכת (לדעתי גם לא הבינו מה אמרתי). כשהגעתי סוף סוף אחרי גרירת 40 קילו מזוודות לדלפק ה'שאטלים' למלון אמרה לי אשה קצוצת שיער וקפוצת פה להמתין בתור, כל מה שאמרתי הופנה לדרדסבא קצר קומה וזמן (שרק הוא הבין אנגלית במיוחד אם היא כתובה על נייר). כונסנו יחדיו אני ועוד זוג איטלקים והובלנו ב'שיירה אל המיניבוס למלון.

גם במלון יש היררכיה ויש נוהל. שפע עובדים רכוסי מדים עד צוואר. האחד פותח את דלת הרכב השני מוציא מזוודות השלישית פותח את הדלת הרביעי רק מחווה ביד לכוון הדלפק. פקידי הדלפק הם הגבוהים שבהיררכיה: הם יבדקו את הדרכון ואת כרטיס האשראי ויתאימו כרטיס חדר. רק הם מורשים בהמרת כספים. לעולם לא יענו לשאלות אלא יפנו לקונסיירג' המדורג נמוך מהם (מזוודות מוניות הנחיות מפות והמלצות). אחרי 3 ימי היכרות היחיד שחייך והיה מועיל וחביב היה נער הקונסיירג' .

לאחר 5 ימים בהונג קונג להלן מסקנותי:

1. הונג קונג יפה, יושבת על גבעות ובמרכזה נהר .בעצם העיר מפוצלת בין האי (מזכירה את מנהטן שגם בה הנדלן יקר להחריד) לבין היבשה שהיא גם מחוברת לסין המסןרתית.כזכור היתה בשליטה בריטית עד שהוחזרה לבעלות סינית לפני מספר שנים. בניינים גבוהים באופן שלא ייאמן. ערבוב של תרבות מערבית, כסף כבד, ותרבות סינית .

2. הונג קונג כאוטית להחריד- מיליוני אנשים אורות, פרסומות רחובות ואיכשהו כל נהרות האנשים האלו יודעים לאן הם זורמים.עבור אנשים כמוני עם רגישות יצרה לאור רעשים קולות וגירויים ויזואלים זהו אתגר.בכל מקום כולם דוברים ןגם בשלטים בסינית מנדרינית מצוייצת, סינית קנטונזית פושטית, ואנגלית.אז לכאורה רבים יודעים אנגלית אבל לא ניתן להבין אותם כלל וגם הם לא מבינים את ההגייה שלי. ולכן שאלה פשוטה כמו Where are the restrooms? תיתקל בגלגול עיניים או אי הבנה. ורק כשאתה כותב הם יאמרו:האווןן... וויל האל די לסטומז?

1. אל תיכנעו לאלו האומרים- יומיים בהונג קונג מספיקים. קחו את זה לאו. שוטטו ברחובות בשווקים במעבורות, רק ביום הרביעי התחלתי ממש להנות ולהתאים עצמי לקצב ולאופי. ולגלות פינות נסתרות.

2. אם אמריקה זה כלב הונג קונג זה חתול.

משל החתול

ירצה החתול יחייך אליך לא ירצה לא- בדרך כלל לא. הכלב מחייך מכשכש בזנב ואם לא ממש הרגזת אותו הוא יעשה מה שתבקש. החתול זועף ומנוכר מעצם מהותו. הוא המלך ומי אתה שפלשת לטריטוריה שלו?

העם הסיני: התבוננות סובייקטיבית אנתרופולוגית: זהו בלוג לחלוטין סובייקטיבי . וכמובן יש פה הכללות מתנצלת אבל זו התרשמותי.:לאחר 5 ימים פה אני מסוגלת להבדיל בין הסינים מהיבשת לבין ההונג-קונגים שגם הם ממוצא סיני אבל מסרבים להכיר בכך. המקומיים עברו שנים של חינוך בריטי בבתי ספר בריטים או עם תרבות בריטית. גם אם ההגייה סינית יש בהם כיבוד הזולת, שמירת מרחב פרטי ונימוסים בסיסיים. אם יש בהם ניכור הוא אינו כמו הניכור הסנובי הבריטי אלא ניכור קשיח סיני שיש בו כבוד. הלבוש שלהם מערבי יותר ונעדר קישוטים אדומים בד"כ (סמל למזל). הם מכורים לקפה ופחות לתה ומים חמים.

הסינים שהגיעו מהיבשת, שלא לדבר על הסינים שמגיעים בחבורות ענקיות כתיירים מערים נידחות בסין, הם..איך להגיד זאת בעדינות בלי לפגוע? דוחים למדי עד דוחים מאוד. (למה בלי לפגוע- הם גם פגעו בי ומעולם לא חשו צורך להתנצל). סינים בחבורות אפילו של 2 הם צעקניים , גם בטלפון וגם אחד לשני גם אם יש אנשים שעומדים באמצע (אני). הם דוחפים ואין כבוד למרחב הפרטי. הם משתעלים או מתעטשים או מכחכחים או כל מגוון צורות הקולות שיכול להפיק הגוף האנושי מכל איזור ובכל מקום ובכל מצב.הם מתגרדים או מכים על גופם או כל דבר משונה שתוכלו לדמיין. ובעיקר צועקים. אלו לא בהכרח צעקות של כעס אלא תרבות דיבור. אבל דמיינו: המילים נגמרות בד"כ בלי עיצורים וכוללות הברות קצרות. לפיכך משפט או שאלה תישמע בערך כך: "ני- האווווהא! טוננג חווא- הא?!" תדמיינו את זה עם פה שנשאר פעור (זבוב יכול לסייר כמה פעמים) עינים מכווצות (מטבע הדברים) ושום הבעה מחוייכת, אלא הבעה נוקשה. מסכה.

מאחר שאיני מבינה סינית אני יכולה רק לשער שהוא לא אמר: "חמודה, את מוכנה בבקשה לזוז מעט? איזה יום יפה" סביר שאמר : "יא מכוערת עגולת עיניים תסתלקי או שאדחוף אותך".

ההכללות האלו מחוזקות ע"י ידידה חדשה שלי ילידת המקום שהתחנכה בחינוך בריטי מקומי ולאחר שנסעה לאוסטרליה וחזרה והיא עובדת בחברת הייטק עם מקומיים בעלי השכלה אקדמית ואפילו עשירים וגם עם זרים- היא לחלוטין מעדיפה ישראלים ואמריקאים ובריטים ולא את המקומיים בגלל ההתנשאות התועלתנות הניכור החמדנות והקמצנות. כך אמרה.

בלילה הגעתי . מזכיר את הטיימס סקוור שבמנהטן אבל בעיקר בכמות הבניינים הגבוהים אורות הניאון המרצדים וההמולה הסואנת.

ההמולה התעצמה פי מאה או יותר למחרת בבוקר. עשרות אלפי אנשים ברחוב, פשוט כך, צועדים במהירות חלקם עם כוס קפה או תה ביד, הבניינים צפופים ומתנוססים לאורך עשרות קומות ורובם גורדי שחקים.בנייני זכוכית ומתכת אולטרא מודרנים ממש בצמוד לבניינים ישנים מקלפים ומכוערים שעדיין משובצים במזגנים משנות הששים. אורות ניאון ופרסומות של כל הרשתות שאתה מכיר וגם אינך מכיר, בסינית מנדרינית,קנטונזית, אנגלית וגם איטלקית. ובינהם שווקים קטנטנים, רוכלי רחוב, חנויות צ'יינג' מרכזי מסאג' והמוווון מסעדות מכל הסוגים. הצבע האדום והזהב שולטים. רעש באזניים, רעש ויזואלי, רעש ריחני, תוקפים את החושים. ועוד.

• אוכל אוכל אוכל: ההונגקונגים אוכלים כל היום. בכל שעה. המסעדות במיוחד המקומיות ,ופחות בתי הקפה כגון סטארבאקס ופאסיפיק קפה,מפוצצים בכל רגע נתון באנשים אוכלים. אפשר לאכול קערת מרק ענקית עם נודלס כרוב חזרזירים או פירות ים ואצות, ב-8 בבוקר, או 11 או 5 למה לא? גם מרק הכופתאות מאוד פופלארי ונפוץ. לצידם כעיר גדולה קוסמופוליטית תמצאו גם בתי תה מפונפנים. (ראיתם פעם תפריט תה? זהו מסמך ארוך ומפורט שמשקיעים בו הרבה מחשבה ויש 'סומאלייה' מיוחד רק לתה), דים סאם, וגם אוכל הינדי ואוכל HALAL למוסלמים .וכמובן מסעדות יוקרה לתיירים המחפשים את האוכל אליו הם רגילים.

תחבורה:

"הנחות לתיירים"- המנעו. על כל הצעה "מיוחדת. הנחה בלעדית רק היום" וכו- כדאי לסרב ופשוט לחבור למקומיים. תחבורה במחיר נמוך מאוד. פרגנו לעצמכם מחיר הוגן וחווייה אנתרופולוגית. סעו במעבורת המקומית מצד אחד לשני של הנהר ('סטאר' מתחנת 'יאן שו' או 'סנטראל') לא בספינות התיור שמציעות יין חינם וגובות 50 דולר לשיט של 50 דקות. אפשר בחצי דולר או דולר. נוח פשוט וזריז. פשוט תכוונו למעבורת שיוצאת ב-8 בערב ומגיעה ב8 ורבע לגדה השנייה ותיחשפו למפגן האורות והלייזרים המרקדים מעל הבניינים המוארים בשלל צבעים ומשתקפים על המיים. חוויה נהדרת ומרעננת.

אל תסעו באוטובוס התיירים "הופ-און הופ אוף" האדום שמציעים לכם בכל מקום. למה להיפרד מ50 דולר סתם? קנו כרטיס נסיעה חופשית ברכבת בתחתית שגם משמש לאוטובוסים ומקנה הנחות בכל מקום- הוא נקרא "אוקטופוס" ויש להשאיר פקדון (בכרטיס אשראי בתחנה באוטומט) שעולה 50 דולר הונגקונגי ואז העלות שלו כעשרה דולר מקומי.(כ-3 דולר) פתרון נפלא. התחתית קלה מאוד להתמצאות הקווים בצבעים שונים והכל בכיתוב אנגלית ברור והמוני תיירים נוסעים בהם. גם למעבורת הוא תופס.

הטראם גם הוא פתרון נפלא: 'טראם' היא חשמלית, והחשמליות נוסעות במסלול אחד בלבד הלוך חזור לאורך השדרות המרכזיות של הונג קונג. כרטיס אחד ואתם על כולם. פתרון מהנה הרבה יותר מהתחתית אם יש לכם זמן. עלו לקומה השנייה (כל החשמליות והאוטובוסים בשתי קומות, הרי יש מיליוני אנשים שדורשים הסעה) צאו אל המרפסת והניחו לעצמכם להיספג בגורדי שחקים מראות ופיח. למרות איטיותה החשמלית תגיע הרבה יותר מהר למחוז חפצכם מאשר האוטובוסים התקועים בפקקים אינסופיים.

תצפית נוף מהממת

הגבעה הנישאה מעל הונג קונג שהיא ביקור חובה נקראת ה ''PICK. שוב לא להתפתות לאוטובוס שייקח מהמלון עד לטראם שהוא הקרונית שמעלה. גם המון כסף וגם תפסידו את כל הכיף. קחו מונית או תחתית והכי טוב אוטובוס מקומי שמגיע לשם ועולה את כל הפיתולים משכרי החושים עד לפסגה. מכל פינה ובכל סיבוב מתגלה עוד זווית מדהימה של העיר. יפה לעשות את זה גם ביום וגם בלילה .( הכי יפה לדעתי בשקיעה ואז להנות משני המצבים.)

ב'פיק' שוב פגשתי דוברי העברית. איך לא. זוגות, קבוצות, מגיעים מצטלמים ומסמנים "וי" על העיר בה שהו יום און יומיים בדרכם לכבוש את היעד הבא. כאמור, קחו מלון זול אם אתם חוסכים, המנעו ממלכודות תיירים ותנו לעיר לכבוש אתכם לאט.

זוכרים את הבלונדינית מפורטוגל?

טוב למי שלא עוקב- דלגו אחורה לפוסט מליסבון. שם פגשתי בחורה יפהפיה ונמרצת שטענה שהיא מנהלת מחלקה בהייאט הונג קונג ותשמח להראות לי את העיר. בחורה צרפתיה שגרה באמריקה עד שהחליטה לעשות רילוקיישן בהטנג קונג. 5 יבשות ו 10 ימים של תרגילי בלשים ברשת הניבו תוצאה והצלחתי לאתרה! מאנון היא מנהלת מזון ומשקאות בהמלון מהיוקרתיים בהונג קונג ענין של 700-1200 דולר ללילה ואתם מסודרים עם חדר. היא צרפתיה שעבדה כמה שנים בקליפורניה עד שהוצבה שם. אחריות על 9 מסעדות לובי ושרות מחוייך ואלגנטי. משרה תןבענית. היא מחכה ליום שבו היא תחזור לבורדו שבצרפת ותפתח בר עם יינות מקומיים בחתימתה האלגנטית. עד אז היא מתחזקת חבר בשלט רחוק, הורים, חברים, ונהנית להראות את העיר לחברות חדשות בגיל של אמא שלה .

עלינו לגלגל הענק על המזח שלידו מצטלמים זוגות לפני החתונה, ראינו יחד נופים מהפנטים בלילה. הוזמנתי לאחד הברים הטובים בעולם (מס. 10 בדיורג כלל עולמי). The Old Man. כיאה לבר יוקרתי הוא נמצא באיזור הסוהו של רחוב "הוליווד" מעט נסתר ואין שום שלט בחוץ. ליודעי דבר בלבד. הבר מעוצב לפי רוחו של ארנסט המינגווי- מעיתוב אדריכלי ועד עיצוב הקוקטילים והמשקאות כך אחד לפי ספר או פרק או דמות בספריו. את האלכוהול מזקקים לבד ומכינים תערובות מפתיעות בהשראת המינגווי: למשל אני שתיתי ג'ינג' עם גזר שמיר לימון וכוסברה. יש גם תערוכות משוגעות אחרות ולמרות שזה מוזר הטעמים חדשניים ומפתיעים. המוני צעירים אופנתיים ותיירים אנשי הייטק ובחורות על עקבים גבוהים נמצאים בכל פינה בבר הקטן וכולם צופים בלהטוטן הראשי איש הקוקטילים ג'אק המפליא להכין קוקטילים במהירות מהפנטת בסבר פנים של אדם שמצא את עולמו בחייו.

מאנון גם עשתה לי סיור בכל מסעדות ומחלקות מלון גראנד היאט המפואר ובמטבח ובפס הייצור של הדים סאם. לבסוף הוזמנתי באדיבותה לשבת ליד הבריכה הצופה אל הנמל והשקיעה עם 3 מלצרים הרצים לשרתני, ארוחה טבעונית על הגריל בחתימת השף, ובהמשך קפה מסוגנן בספלי פורצלן דקיקים המוגשים על מגש כסף, כיאה לאורחת המכובדת של המנהלת.

היא הוזמנה לישראל וחייכה בנימוס, הוזמנתי לבורדו ונעניתי בשמחה- עוד שנתיים נתראה שם מאנון!

הדיפלומטים:

ביום שלישי אחה"צ הוזמנתי להרצות בחדר הישיבות של הקונסוליה הישראלית (להונג קונג אין שגרירות כי רשמית היא מסונפת לסין). אהובה הקונסולית אתה אני מנהלת קשרי תרבות וידידות כבר 16 שנה (מאז ארגנה לי תערוכה מתוקשרת בקוסטה ריקה,) הזמינה אותי יום קודם לבית תה אלגנטי וצמחוני ברחבת ה"טאיי-פון" (אכן על שם טייפון שהרס בהונג קונג הרבה מהעיר). שם נכחתי בטקס הכנת תה על כל הדקדוקים ומגוון מרשים וטעים של דים סאם מאודים מאלף צורות של אורז וירקות. במהלך שתיית התה עלה הרעיון שאעביר הרצאה על אמנות ישראלית

וכך התייצבתי בארבע אחה"צ והעברתי בפני עובדי הקונסוליה הישראלים והמקומיים וגם מספר פטרוני אמנות מהקהילה היהודית, שלא ידעו מה נפל עליהם סתם ביום סתווי וגשום של מרץ, את הרצאתי בנושא "120 שנה של אמנות בא"י. בקונסוליה מלבד הקונסולית בתפקידה הבכיר נושאות במשרות בכירות עוד 2 נשים. הכוח הנשי העולה אמרנו כבר לא? האם יש אמנות 'ישראלית'? " היה מאתגר לתרגם און לין את המצגת לאנגלית, לעורר סקרנות ולענות לשאלות. היה דווקא כיף.

ואם נחזור למתחם טאיי-פון ממוקם בו בית כלא ענק וידוע לשמצה בהתעללות ובעינויים שעברו בו אסירים פושעים ומתנגדי משטר, הפך לפני כעשרים שנה למתחם אלגנטי של גלריות . הכל סביב כיכר ענקית שהיתה כיכר הצעידות והמסדרים והיות היא כיכר בו פזורים כסאות עם הונגקונגים המתמכרים לשמש. עליכם להבין, שטח כה גדול של חצר פתוחה ללא הולכי רגל ומכוניות הוא נדיר כיהלום 10 קראט. בתי קפה מסעדות פאבים ומוזיאוניחם. חייבת לציין לא ברור איך אפשר להנות מאוכל ריקודים ועוד כשברגע עדיין נשמעים גניחותיהם של האסירים המעונים (ראיתי במוזיאון).

הונג קונג עיר שנוגעת בקצוות.

עושר מטורף ומגלומני שקשה לתאר : רחוב שלם לואי ויטון פרארי פראבדה וקיסטיס כאילו אין מחר, ועוני מרוד עם שלם שגר בבניינים בגובה מגדל בבל עם דירות בגודל קופסאות גפרורים והמון רוכלים ועניים מרודים האוכלים לפעמים ברחוב.

מצד אחד מסעדות צרפתיות גורמה וכל עם אחר שתרצו ומצד השני מרק אטריות נודל נצחי עם כלי כרוב ושאריות בשר.

מצד אחד מצוקת מקום: המחיר למטר הוא היקר בעולם, שלטי פרסומת מעודדים קבורה "ירוקה" (כלומר, אין לנו קרקע אז בוא בחיאת ונשרוף את גופות יקיריך ושים באגרטל בסלון תודה.) ומהצד השני יש קניונים נוצצים באור יקרות מסנוור ובהם קילומטרים רבים של דוכנים שמוכרים עוד ועוד מאותו דבר.

אם אפשר לסכם את הונג קונג למי שקצת מכיר, זוהי הכלאה בין מנהטן וניו יורק (אי קטן גורדי שחקים המוני אנשים ואורות ניאון ופרסומות בכל מקום וגם קצת הומלסים) לבין בנקוק וסינגפור. רק יותר צפוף. יותר רועש ויותר מהווה הלם לחושים.

שלום לך הונג וגם לך קונג.

היה מענין ובכל זאת השארת טעם לעוד. לא מיציתי ומן הסתם עוד אשוב יום אחד.

בהמשך: תמונות מהיאט. תמונות מהונג קונג בלילה. רחוב ממבט מהטראם.