קליפורניה- עיר ראנדומאלית באמריקה- הריקניות והקלוריות הריקות

מיהו האמריקני המצוי?

האמריקאי המצוי הוא היספני ממקסיקו או קולומביה שכועס על טראמפ שבונה חומה, הוא שחור חייכן שהוריו הגיעו מטרינידד או האיטי ומחפש איך להצדיק את הקרבן שלהם, הוא שחור כעוס מעצם הווייתו כי זוכרים לו שאבותיו היו עבדים וקוראים לו מאחרי גבו 'ניגר'. הוא לבנבן שסבותיו הגיעו מאירלנד והוא עדיין מסמיק כסלק כשמרגיזים אותו. הוא יהודי שסבותיו הגיעו מרוסיה פינת גרמניה ושערו שחור ועדיין אומר אויי ויי ו'שמוק' אם מרגיזים אותו, הוא אסייתי מיפן או קוריאה ולאחרונה גם מסין והוא כועס כקשקוראים לכל המלוכסנים (הנראים באמת שונים לחלוטין) 'סינים'. הוא מוסלמי עם כיפה לבנה גדולה וכועס כשמזכירים או ישראל, הוא ישראלי שממהר להקריח ומאוד כועס להיות פראייר ולעמוד בתור. האמריקאי המצוי הוא גם וגם וגם. כי מה שמאפיין בעיקר את אמריקה אלו ההיתוכים בין המהגרים והיכולת לנסות ולהפנים את כל השונות הזו תחת מעטה דק של נימוסים והתבטאויות 'נכונות' politically correct

אבל מעבר לכור ההיתוך והגאווה של להיות ב'מעצמת העולם החופשי' (האם?), יש דבר נוסף שמאפיין את האמריקאי.: בולמוס אכילה חסר תקדים. תאוות הבליסה של בשרים מטוגנים שומנים מן החי והמון המון צבעי מאכל.

שימו לב זה אינו טור 'נחמד' שמנסה ללכת בין הטיפות ולרצות את כולם. זהו טור על התמכרות כפייתית שמקבלת ושפנקא מהתרבות והיצרנים של הג'אנק. (גם התמכרות לסיגריות ולסלולארי אבל על כך ביום אחר).

האמריקני הממוצע ללא קשר לאבותיו ולצבע עורו הוא שמן. מאוד! אני לא מתכוונת למישהו כמותכם שיש עליו איזה צמיג או שניים עודפים והוא רץ לדיאטות אופנתיות. אני מתכוונת לממש !OBESE! כלומר 150 קילו נחשב רזה .

לראשונה שמתי לב לתופעה הזו במסע שעשינו באניית קרוז אמריקאית בבהמאס לפני מספר שנים. הכמות שלהם היתה בלתי נתפסת. כמות הדוכנים והמסעדות עצומה וכמות האוכל שנזרק כל יום היה יכול להספיק לא לכפר אחד אלא לכל אפריקה הרעבה. לארוחת הבוקר לקח כל אמריקאי צלחת שהיא אצלנו מגש שלם למשפחה- זו הצלחת הפרטית שלה והוא יכול למלא כמה פעמים שירצה. והוא מילא אותה בכתלי חזיר ביצים וטוגנים שונים עד להתפקע. לאחר מכן מילא שוב ושוב את גביע הגלידה שלו ושתה כמה כוסות (של 1 ליטר- כן?) קוקה קולה. לא דיאט. מה פתאום?

ובכן כשאתה מסתובב כמה שבועות בערי ארה"ב- וכך הדבר במיאמי דאלאס ניו אורליאנס וגם פה בקליפורניה, אתה רואה מזללות אינסוף על כל בלוק רענן. מזללות של טאקוס עם טונה גבינה, המבורגרים, ועוד ועוד. הכל עטוף בשמן ביצים גבינות ושמנת ובסופרמרקט גם במקפיאים מלאים בדברים דומים עם כמות תוספי טעם וכימיקלים מהודו ועד כוש.

מלבד מזללות אלו פזורים פה ושם חנויות דראגסטור עצומי מימדים- זה מתחיל עם כדורים נגד צרבת וכדורים עם הבטחות פלאיות לרזון ובריאות וממשיך עם מסדרונות ארוכים (בדראגסטור כן? זה לא באמת בית מרקחת) של ציפס וחטיפים באריזות ענק שאצלנו הן משפחתיות ואצלם לחיסול אישי קליל של אחר הצהרים.

ובין המסעדות המזללות והדראגסטור יש גם בתי חולים וקליניקות גמילה....

כשאמריקאים נפגשים הם מייד יוצאים לשתות קפה (ענק!) עם דונאט (ענק) ואז ממשיכים לבירה (ליטר כן?) ואז הם מכריזים שהם רעבים ומחפשים מסעדה לשבת להמשך השיחה. אם אין כזו אז מזללה.

פה בקליפורניה גם מאוד רווח הדרייב אין. מאחר שהמרחקים כ"כ גדולים לא רואים אנשים הולכים ברגל למעט העובדים ההולכים לאוטובוס ואני.. שאוהבת ללכת. יש חניונים וכדי שהאמריקאי שהבטיח לאשתו ולילדיו בבית ערימת המבורגרים או טאקוס לא יחנה ויילך 5 צעדים- הרי הוא עלול בטעות לבזבז 20 קאלוריות... אז לכן יש תורים ארוכים ליד חלון הדרייב אין והדיילת מגישה לו את ערימות הג'אנק פוד ישירות לחלון המכונית.(רווחת גם שיטת ה"ואלה פארקינג" כלומר מסעדה שלא תטרח לחנות וללכת לבד עד לפתח המסעדה רחמנא לצלן מישהו יחנה בעבורך)

מדובר כמובן בענין של תרבות. כך נהוג לאכול. בגדול. לשתות בגדול, חנויות גדולות ולכבד את משמניו של הזולת.

מדובר במחלה.- אמיתית!! כמות התקפי הלב ושאר התחלואים לא תיאמן. אבל איך יפיגו את השיממון?

היה לי מאוד קשה למצוא ירקות ופירות לסלט ולמרק שלי. היום הלכתי 40 דקות ברגל (איזה כיף.. לא קר ויש מרחבים) לחנות שאמרו שיש בה. אל תשאלו אף פעם במלון או את איש הייטק איפה יש סופרמרקט עם ירקות ופירות(הוא יפנה אתכם למסעדה שעל הסלט שלה שופכים חלקיקי בשר ורוטב עצום של שומן.) שאלו את העובדת הקופאית קשת היום. לכי- היא אמרה, מתחת לגשר ותגיעי לחנות "הכל ב-99 סנט". כך ארגנתי לי כמות מצרכים ל-3 ארוחות מלכים בריאות עם ירקות ופירות ואורז ויוגורט ללא חלב וקפואים ב16 דולר!!! (במחיר הזה רצו למכור לי היום בסטארבאקס בקבוק מים אורגנים שחלק מהפדיון מוקדש כתרומה לעניים...)

במרחבים העצומים שלאמריקה אין כלום-מרחבים ריקים, תרבות ריקנית קלוריות ריקות.. (אני מכלילה כמובן אבל זה הרושם) מזללות, שעשועים להמונים, וחנויות משחקים וצעצועים לכל גיל ובגדים וכל מוצר צריכה נצלני מרובה אריזות שמנצל ללא בושה את העולם השלישי, ומשאיר לו בתמורה עוד ועוד זבל בלתי מתכלה.

הנה ספור: על בחורה- מעיר כלשהי באמריקה, נקרא לה סטייסי.. לסטייסי בת ה-25 יש חבר ששמו ברני. הם גרים בפרברים. הולכים בשבת לבאולינג. עוד באולם מחסלים 2 צלחות צ'יפס חם וקולה כי כך נהוג. הם יוצאים מתנשפים, ראית? הכנסתי 3 'סטרייקים' אומר ברני. היא מנשקת אותו והוא אוחז בידה ומחייך. הוא לא ממש יכול לחבק את כתפיה כשהם הולכים. הם מתנהלים בכבדות- הוא אוהב שיש הרבה ממנה, ולא נרתע כי גם הוא כמוה. הוצאתי המון אנרגיה בוא ניסע למסעדה. הם מגיעים לאחת מאותן רשתות שתיארתי, נער ה'וואלה פארקינג' לוקח את האוטו מידי ברני והם מתיישבים באנחת רווחה בדיינר ומזמינים סטייק גדול הרבה טבעות בצל מטוגנות ומטביעים ברוטב מיונז. סטייסי מפנקת בעוגת צ'יזקייק עצומה. למחרת הולכים לקולנוע. יש מבצע פופקורן קינג סייז עם 2 קולה. טוב כבר הבנתם. תענוגות .

מיידיים, קולנוע,אוכל ועוד אוכל.

לעומתם יש את לומה לינדה. בלומה לינדה מרבית האנשים טבעוניים. מהכרה. מסיבות דתיות. כי כך כתוב תורה בפרשת

בראשית- הם יאמרו לך. הסופרמרקט בלןמה לינדה נחוה כמו אואזיס במדבר- גם עדן לצמחונים וטבעונים כמוני. ראו תמונות.

על לומה לינדה בפוסט הבא. שווה לחכות. חוויה מהממת.