דוד,זיוה... והעוף...

 

זיוה ודוד. דוד וזיוה. מי שאמר שפרק שניים בספר בדרך כלל ארוך יותר

מהפרק הראשון, בודאי יודע על מה הוא מדבר. יש הרבה דפים באמצע.

היא- דקיקה ובהירה בעלת מבט מהורהר ושיער פשתן אסוף בפקעת על

ערפה. הוא – גבר מוצק מעט מקריח ובעל משקל , פוסע לצידה בצעדים

גדולים ובוטחים אל מרכז המסעדה. המארחת מצעידה אותם לפינה שקטה

ומוצלת אך דוד מבקש לשבת במרכז המסעדה. שיראו.

 

דוד בחר לפגישה הראשונה שלהם דווקא במסעדה לא מהודרת, אבל

טעימה להפליא. כך הבטיח לה. היא זרמה איתו. הוא היה נראה כל כך

מלא חיים ושמחה, שופע בטחון עצמי, לא מסובך ובוודאי נטול תסביכים

וסתירות קיומיות. הם הכירו בטיול משפחות בשבוע שעבר.

הם היו היחידים שהגיעו לטיול ללא בני זוג. שאר הזוגות וילדיהם התחברו

במהירות והם נותרו מאחור, לפטפט ולגלות כמה הרבה היה להם מן המשותף.

 

הוא בחר עוף בגריל.("הכי טוב בתל אביב תאמיני לי. בדקתי!"- הוא אמר), גם תפוחי אדמה צלויים וברגע האחרון נזכר:"אה... ותביאי לי סלט עוף קר למנה הראשונה." הוא חייך אליה , רצה שתבחר הרבה. הוא קיווה שתבין שהוא 'לארג' . כולם יודעים בתל אביב: כשדוד מזמין, כווווולם  נהנים!

 

היא הזמינה סלט גדול ושאלה בנימוס אם יש נבטים. "נבטים?"- הביטה בה המלצרית בתמיהה: "מה זה??"

 

כשדיברו על ילדיהם השיחה קלחה. הוא גמע את הבירה המבעבעת שהזמין בלגימות גדולות, בתאווה. היא שתתה את הספרייט (דיאט כמובן) בלגימות איטיות ובאמצעות קשית אדומה.

 

במנה הראשונה הם התחלקו. זיוה דלתה בעדינות מספר קרעי חסה ועגבניות מתוך הסלט, ניקתה אותם ,עד כמה שניתן, מהעוף ששכן עליו קודם, ולעסה בפה סגור, מקנחת במפית הבד את צידי הפה מייד לאחר כל נגיסה, כמנהג אותו סיגלה עוד מילדותה בבית הוריה.

 

הגיע העוף, שחום עסיסי ומהביל, דוד פרס חתיכת גדולות, התלקק ומצמץ ממושכות בשפתיו. הוא הציע לה חתיכה באבירות היישר מהמזלג שלו. כשהיא סירבה הוא לא שאל מדוע. למעשה הוא כלל לא הבחין במבטיה הדמומים בצלחתו. עיניה נפערו ומייד נסגרו. ככל שפחות תביט בבשר, כך ייטב. היה קשה לייצב את הרעידות בבטנה למראה העופות שעד לא מזמן התרוצצו בחדווה בלול התרנגולות (או כרעו על גחונם מנופחות מסטרואידים בכלובם הצר) וכעת הפכו לטרף בפיו הבולע, מוצץ, לועס, כותש ומכרסם, של דוד.

 

דוד נהנה מאוד. תחילה סיפר לה על עסקיו בענף המוסכים. הצלחה כלכלית של קריירה שבנה מאפס.

זיוה אכלה כמחצית מהסלט הגדול שהונח לפניה. היא העיזה אף לטעום מספר חתיכות תפוח אדמה.

בתוך כל בליל הלעיסות האינטנסיבי ולגימות הבירה הממושכות, הוא דיבר ללא הפסק.

זיוה בהתה בפיזור נפש בירקות וערמה אותן לשתי ערמות על פי צופן צבעוני מסוים הנהיר רק לה.

כל תכונותיו הבולטות של דוד נפרשו על השולחן. השותפים שלו. לשעבר. נשותיו. שתיים. לשעבר. שתיהן ניסו לסדר אותו ולא ידעו עם מי יש להן עסק.

לאחר שכוסו שהתרוקנה והתמלאה שוב בבירה, המשיך ללהג על ילדיו המוצלחים והחכמים שתמיד היו הראשונים בנבחרת הכדורסל או נבחרת הבלט.

 

כאשר הגיעה המלצרית לסלק את הצלחות הוא הרים לראשונה את עיניו והביט אל צלחתה, שעדיין שהו בה ירקות." את אוהבת ירקות, אה,זיוה? חבל שלא טעמת מהעוף! אלוהי ממש!"

"אני צמחונית..." היא מלמלה. אבל הוא כבר לא שמע. דוד היה עסוק בדיון אינטנסיבי עם המלצרית עבת השוקיים באשר לטיבו של מוס השוקולד שעמד להזמין."נזמין שניים!" הוא החליט גם בעבורה.

 

"זיוה"- הוא פנה אליה ואחז בידה. ממש באותן האצבעות שאחזו רגע קודם בשוק העוף.- "את ממש מוצאת חן בעיני!"

FOLLOW ME

  • Facebook Classic

© 2023 by Samanta Jonse. Proudly created with Wix.com