עיצרו את העולם! אני באה....

שנים אני חולמת על זה. הגיע היום להפוך חלום למציאות ולצאת למסע.

מכירים 'טיול אחרי צבא?' תשאלו חייל/ת משוחרר/ת "למה?"ותקבלו תשובות כגון: "להכיר יותר את עצמי. את העולם. להירגע מהלחץ". בזמננו, לפני מיליון שנה לא היה מקובל לצאת למסע-אחרי-צבא. גבירותי ורבותי: עשיתי צבא. עבר זמן, נולדו ילדים, (ומתוך אינרציה גם נכדים) ועכשיו הזמן שלי. תרמיל על הגב- יבשות שטרם חקרתי. ארצות שטרם הכירו את מדרס רגלי. ואנשים שטרם תהיתי על קנקנם.

אני נושאת בתרמילי (ויסלח לי אביב בני על השימוש שעשיתי במטפורה שלו) את הציפיות להתוודע לחלקים העמוקים שבי, את הבטחון שיש בניסיון וביכולת שצברתי כדי להתמודד עם כל מה שיבוא. את הסבלנות וההבלגה שצברתי עם השנים, ואת הפינה החמה של אהבת משפחתי-כמו עם תיבות ההרחה של פעם- גם אני אעצור להסניף ולהתבשם מניחוחה.

לצאת לבד- למה זה טוב? נכון- מאוד כיף לצאת עם בן הזוג- או ילד או חברים ולהנות מהחברותא. אבל... כשאתה לבד אתה לא בודד! יש שם אנשים. שותפים לדרך מ-72 ארצות, מקומיים, והעיניים נפתחות אל החוץ- אתה חווה את האחר באופן שונה לגמרי. מניסיון! . אתה מוצא את עצמך זורם עם הזדמנויות שנקרות על דרכך, הרפתקאות שלא תכננת, שוהה יותר במקום שאהבת ולא מתפשר או מוותר על חוויות. יש קבוצות שמתחברות לנסיעה קצרה, למקום או לטרק. וחברויות חדשות נולדות. מי שדווקא רוצה קבוצה- יש קבוצות בפייסבוק לנשים לבד, למבוגרים לבד, לגרושים, לבעלי כלבי, לציירים, לחובבי מדיטציות- רק תגידו. אני נושאת עמי גם בשורה לאותם נשים שחוששות לצאת לבד למחוזות עלומים. זה בסדר! ניתן לא רק להתמודד לבד עם מיליון סידורים ולהיות אחראית לטוב ולרע. אשה לבד בדרכים זו לא עמדת נחיתות. יש לכך הרבה יתרונות. אבל תנו למסע להתגלגל ונראה... את בת 30? 40? 80? לא משנה. עכשיו הזמן- צאי אל העולם! בקעי מן הביצה.

הבלוג יכלול סיפורים, אנקדוטות קצרות ואיורים. זוכרים? בנוסף להיותי סופרת אני גם ציירת. תקבלו כאן מסע הזוי ומגניב, מרתק ובלתי צפוי. אל תצפו לדיווחים תיירותיים עניניים כמו: "קחו אוטובוס לאגם מירלה-שמירלה, בקשו לרדת בתחנה העליונה וצפו בנוף מרהיב. הנה הנוף מאחורי בתמונה מימין."- לצורך זה יש בלוגים וכתבות תיירותיות בשפע. ממני תקבלו סיפור שיש בו הרבה מן האמת אך גם לא פחות מן הבדייה. הצטרפו אלי להרפתקה מצחיקה, מורטת עצבים או מעוררת מחשבות עמוקות. איור של זוג זקנים רוכנים על ספסל ומלטפים חיית מחמד שהיא אנטילופה אימתנית הלועסת בית קש, ילווה בספור על שני גיסים שחלקו את אותה אישה. הם נפצעו פעם בדו קרב על ליבה והפכו בערוב ימיהם לחברים שותפים שאמצו חיה במקום אשה. יתכן שהיו שם הזקנים- ויתכן שלא- יתכן שבית הקש היה לעוס רק מטפורית בדברי הרכיל שפטפטו. ויתכן בכלל שהיו אלו שני צעירים היושבים בקצה הכפר ולועסים בשר ומקשקשים בבורמזית מצוייה על....ובכן, על משהו. פה נכנס הדמיון שלי.

שמרו את הכתובת ועקבו אחרי. יהיה מבדר. תחוו את העולם. גם עולם שפחות הכרתם ואולי לעולם לא תכירו.

הההשערה... וההוכחה. כמו בכל מחקר מדעי טוב, הנה השערה שאשמח לבדוק אותה אמפירית ולדווח לכם בזמן אמיתי. השערתי היא: נפש האדם זהה בכל תרבות. קלפו מהאדם את אמונתו, תרבותו ואישיותו- והוא יתנהג כלפי משפחתו, כשהוא בלחץ, בתשוקה או בעצב, ממש כפי שאנו מתנהגים. אחקור את נפש האדם בתרבויות השונות בהן אתקל, אגחך קצת בהתנשאות פולנית מאוסה, אתהה קצת בפליאה ילדותית, אשתאה בנומך-רוח, ואאמץ אל ליבי חמימות אנושית בכל אשר אמצא.

מה לא תדעו ומה אשחרר כבר ...בתחילה אקפוץ אל השכנים. תחנה ראשונה פאפוס. זה בקפריסין. משם... אני נודדת למסע ל-3 יבשות ויתכן ל-4. ימתי אחזור? חודשיים- שלושה ארבעה ואני אחזור. . אתם תשמעו בכל פעם רק על המקום שבו אני נמצאת ולא על מה מתוכנן. למה? ובכן גורם ההפתעה חשוב מאוד בעלילה. ו... זה כמו בחיים. בספרדית אומרים: El hombre predica y Dios aplica (כלומר: האדם מתכנן ואלוהים קובע. או צוחק גרסת האידיש..) אז.. אני משאירה פתח למקרה. פתח לאינטואיציה, לא לרוץ אחרי התכנית. אלא לנשום, להמתין ולכתוב.

הספר הבא: במהלך המסע ייכתב חלק מספרי הרביעי. חשיפה ראשונה של שמו :"בני האלהים" מעבר לזה.. כלום. שפתיי חתומות.

הניתוק: כדי שרעשי רקע לא יפריעו לחיבור הנכון , אני עומדת להתנתק כמעט כליל מכל פלאי הטכנולוגיה שהתעבו ונערמו עד שחסמו כמעט כליל את קנה הנשימה של האדם המודרני: פייסבוק, וואצאפ, אינסטגרם, לינדאין, פינטרסט,טוויטר,אימייל,טלפון וסמס. (פספסתי משהו?). למעט משפחתי אין לאיש גישה אלי. פעם בכמה ימים, כפוף לווי פיי, אכתוב בלוג, אצרף ציורים או צילומים, ואשחרר אותו אליכם. ניתן יהיה לעקוב כאן באתר הספרים שלי, או דרך הלינק בחשבון שלי בפייסבוק: Rosenman Art& Books

ואתם... אתם תוכלו להגיב פה (בלשונית "צור קשר" של האתר ) או בפייסבוק. ולשתף הלאה אם בא לכם.

ואני אפספס בישראל את... פורים (המסיבה תמשיך גם בלעדי) , ואת הבחירות (לא מקנאה בכם- לא פשוט לבחור ולא פשוט להיבחר) ואת נטע ברזילי... (אולי) ועוד כמה לכלוכים בתקשורת, את מירי רגב וגדעון סער ואת החלטת היועץ המשפטי, ועוד כמה תאונות דרכים-לא

עלינו, ואיזה בר מצווה או שניים, אולי חתונה, איזה מסיבה ואת התלמידים שלי, ואת המטופלים שלי בתל השומר,

אבל זו הרי הסיבה שאני עוזבת. כדי להיות במקום אחר. לנשום אויר אחר.

חם או קר, טחוב או אפרפר, חמים או מנוכר- אבל אחר.

אשתדל לא לשקוע בבוץ- אבל אם זה יקרה--- איזה כיףףף. נלך קצת יחפים. היו שלום. שמרו על עצמכם. נתראה בקרוב.