מיאנמר ארץ הפגודות ולבבות הזהב


מיאנמר. מדינה חמה מאובקת , מאירת פנים וחייכנית.

מדינה שבה דווקא ללא קידמה הלב פתוח והנשמה מאירה.

קשה להסביר עד שלא חווים. אוכל רק לומר שהתאהבתי. בארץ המקסימה הזו ובאנשיה.

מיאנמר, לשעבר בורמה- היא קצת כמו לחזור לעבר.

זוכרים את הזמנים בהם היינו משקיעים רבות בכתיבת מסמכים ביד עם נייר ועט? בהם היינו הולכים ברגל או פשוט מחכים שעות לאוטובוס או לשיחת טלפון ותכנון היום נערך לפי זה? הימים בהם הישרנו מבט זה אל זה בעיניים ולא דרך מסכים ורשתות חברתיות?

כשאת האוכל היו קוצרים בשדה, משנעים ברגל או על עגלה, ואז מרסקים, קוצצים, מערבלים, משרים, ואת התיבול כנ"ל,מערבבים, מבשלים ואז אוכלים בתוך שעה כי אם לא יתקלקל עד הערב ? כשהיו אוכלים מוקדם כדי לראות את האוכל לפני שתשתרר החשכה כי לא היה חשמל (או שהיה במשורה)?

זוכרים כשהיה זמן לתפילות, או לשיחות שכנים ארוכות או רק לשבת ולבהות ולנפנף במניפה? כשהמשחקים עם החברים לא היו 'און ליין' אלא בחצר עם טלפון-חוט בין החלונות, כדור מגולגל בין העשבים, ובובות שתפרנו בעצמנו?

מישהו זוכר איך היינו חוזרים מבית הספר לאחר חצי שעה הליכה בדרכי עפר ואמא היתה עוזרת להחליף בגדים, מכינה ארוחה, תופרת גרביים ומאזינה בקשב רב לעלילות בית הספר? כשכולם היו מתכנסים בבית בשעות החמות ונחים עם אבטיח צונן ויוצאים אחר הצהרים שוב לעבודה או לחצר?

כשבערב כל השכנות היו מתגודדות באחת החצרות, מחליפות חוויות, פולות כינים מראשי הילדים ומצחקקות ? (טוב בואו לא נגזים).

כך מיאנמר. ארץ של ניגודים. הרשתות הסלולאריות בכל פינה והתקתוקים לפייסבוק וחזרה מרעישים אבל עדיין מנצחת עבודת הכפיים , עבודת הלב והאמונה. התרבות הבורמזית העתיקה, המסורת והכבוד העמוק לאנשי הדת, לקשישים וליתומים גוברים על כל רשת חברתית און ליין.

אנו כזרים- אורחים לרגע על אדמה זו, ספגנו חיוכים, הדרת הכבוד, נימוס ורצון העז של המיאנמרים לשיחה. הסקרנות אל הזר, הכבוד ושמחת החיים מהווים גשר חזק פי אלף מהפער של היעדר שפה משותפת.

צנועים. נקיים למרות האמצעים הקשים. יפים. נדיבים למרות הדלות. חייכנים ומתוקים למרות תנאי החיים הלא פשוטים.

נתינה כדי לתת ושלא על מנת לקבל. עם שלם שחונך על ברכי הבודהיזם מעל אלף שנים. אם אין כסף יתנו אורז. אם אין אורז יגישו תה, או פרח, אם אין כלום יעניקו חיוך. כל כפר אליו הגעתי, במקרה או במתוכנן, כל אדם בו פגשתי, פתח בפניי את דלת ביתו.

בביתם החדר הגדול והמואר יוקדש לבודהא- שם תמיד יהיה מקדש קטן בו מושקות כוסות המים בכל בוקר, מונחים פרחים רעננים מנת אורז או בננות, מטעמים מהודרים יוגשו תמיד כנמנחה. בצהרים הם יועברו לבעלי החיים. ולא למשפחה.

תהלוכת הנזירים בבוקרו של כל יום ובמיוחד בבוקרי חג: הנזירים אינם מקבצי נדבות כפי שטועים לחשוב. הם מאפשרים לאנשים להעניק, הם מושיטים את הקערה ומקבלים אורז ותרומות אותם יאכלו עד הצהרים. האנשים הם אלו שיתגודדו ויתאמצו לכבדם. גם אם הנזירים הם נערים או ילדים וילדות הלומדים לזמן קצוב של שבוע או חודש במנזר- יש לבשל לכבודם ולדאוג להם. כי הם עוסקים במלאכת קודש וראויים להערכה וכבוד.​

אשרי המעניק: נכון שככל שיתנו יותר כך יצטברו לזכותם יותר נקודות בעולם הבא או בגלגול הבא, אבל הם גם מאמינים שהעולם הזה יהיה נעים ונוח יותר אם לא נצעק, לא נקנא, לא נגנוב. אם רק ניתן האל ידאג שנקבל.

אני הולכת לשוק בבוקר, מאיר שאני הלקוחה הראשונה הסוחר נוטל את השטרות ומטופף בהם על כל הסחורה שלו: "לאקי מאני"- הוא מחייך. כסף זה יישמר בצד לחסכון או שיילך לתרומה למקדש.

העם מחוייב לעזרה ותמיכה .

התיירים זוכים לכבוד והערכה הגובלת בהערצה, שלא בצדק לדעתי! יש לנו הרבה מה ללמוד מהמיאנמרים: הם לעולם לא יעירו לנו על התנהגותנו לא יצקצקו בלשון ולא יגיגלו עיניים מאחרי הגב גם אם התנהגותנו אינה נורמטיבית. אם נכנסים עם נעלים למקדש הם יסבו את תשומת לבנו באדיבות. לעתים הם מבקשים להצטלם עם התיירת- זה מעורר בהם התרגשות. הזרים עדיין מחזה חדש ולא נפוץ. הם יקבלו בהבנה שאנו שונים מהם אך לא יסטו מתרבותם. תרבות-דת-אישיות-כבוד הכל אחוז ומלופף זה בזה כמקשה אחת.

הילדים נוקטים בכבוד לא רק למבוגרים אלא גם זה לזה. הם יצחקקו ויסנטו אחד ברעהו בחיבה אך מעולם לא נתקלתי שהלכו מכות או צעקו או חטפו דבר מה. כה שונים מהילדים המערביים.

לעוקבים אחרי הבלוג הזה: הפעם אחרוג ממנהגי ואפרסם 2 ואפילו 3 פוסטים על מיאנמר. היא ראויה לכך.

על המקומות בהם ביקרתי, על המנזרים והנזירים הזמניים והקבועים, על באגאן ארץ הפגודות האינסופית, על סטופות הזהב, על אגם אינלייק וכפרי הכלונסאות, על יאנגון ועל הסיבה למה גברים לובשים חצאיות.. על הכל אספר בפוסטים הבאים.

בינתיים קבלו כמה תמונות מדהימות:

1-ליאורה מעניקה כוס אורז לכל אחד ממאות הנזירים בתהלוכה החגיגית של ראש חודש (full moon).

2-מספר דקות תפילה בכל רגע פנוי - כבוד והערכה והערצה למי שזכה לנירוואנה.

3-גם ביום השוק אין סיבה לא לטפח את השיער והמראה האצילי

4-המנחות הערוכות באסטטיקה מרשימה לנזירים הם המבחר שבמבחר.

5-הילדים-נזירים באים לתקופת התלמדות שבין שבוע ל-3 חודשים ברוב פאר והדר ולאחר מכן חוזרים למשפחתם וזוכים לכבוד רב. (אם הילד מתחת לגיל 5 הוא ילך למנזר יחד עם אביב. לבנים זו חובה עד גיל 12 לבנות זו זכות וגם הן יגולחו וייעטפו בגלימה וורודה וחומה.)

6-פגודת הזהב ביאנגון

Featured Posts
Recent Posts