הקומבינה הסרילנקית-לגלוש בין גלים לשקרים: פוסט שלישי ואחרון בהחלט על סרילנקה

(גילוי נאות. פוסט זה נכתב קודם שובי לארץ אך נערך ונשלח לאחר שובי, בפסח, עת מרחץ דמים נוראי עוטף את קולומבו בירת סרילנקה, וכל מה שנותר לי הוא להתפלל לשלומה של הארץ המקסימה הענייה ולמודת הקרבות ולשלומם של הפצועים, ולעילוי נשמתם של אלו שנטבחו. לגולשים המתוארים בכתבה זו- שלום!)

בסרילנקה אין שקרים, יש פשוט כמה סוגים של אמת....

כבר עמדנו על כך. אח שלו. אז דודה שלו? אז בן דוד וגיסתו ... הם מה שאת מחפשת. חיפשת טוקטוק מסעדה חלפן כספים. לעולם לא יהיה מצב של :"אין".

" כן אני ממש מומחה יודע גם אנגלית מצוין . מדריך רב נסיון ולקוחות! ואם לא אני...אז אחי. יש לי בן דוד הוא יבוא. "איפה הבן דוד? לא יכול אבל הבאתי ." "אך השכן הרבה יותר טוב." כל המדינה ב'קומבינה'. .

קומבינה מס. 20: היום סיכמתי על לחם נאן ודאל במסעדת החוף הביתי שלי בשעה אחת. הגעתי באחור של 20 דק.

האשה יוצאת מהבית מנומנמת. "כן בטח מאדאם חמש דק. שבי פה בצל." לאחר 20 דק: "עוד 5-10 דק".לאחר שעה:

"עוד 5 דק". קמתי ללכת .הגיע מגיע הבעל. "כן שכחתי מצטער להגיד לאשתי. חכי 5 10 דק. וזה מוכן."

( בסרילנקית זה 40 50 דק.)

האמת לא קיימת כי הכל סוג של אמת מעוותת.

(בית קפה על החוף. קרדיט Sabine Haberl)

קומבינה מספר 30: "באמא שלי הוא אמר לי" סגרתי עם נהג טוקטוק ( קטן חייכן ומזוקן) שהוא לוקח ומחזיר אותי למסעדה. סגרתי מחיר החלפנו טלפונים.

יצאתי אל הרחוב בשעה היעודה . היו נהגים אחרים. אני מחוייבת למי שקבעתי אתו. מנופף לי נהג טןקטוק בחשכה ממול. מתקרב. הנה מופיע נהג שונה. ענק ולא מזוקן. אני: "סליחה אני מחכה למישהו אחר." "כן אני יודע". אומר בבטחון הענק. "הוא לא היה יכול לבוא . התעכב וצלצל אלי. הוא שלח אותי." לא עשו אותי באצבע. חשדי מייד התעורר במיוחד כשהאיץ בי לשבת ולנסוע. "באמת? לאן אנחנו נוסעים אתה יודע? ואיך קוראים לו לזה שצלצל אליך?" חייך השקרן שנתפס בקלקלתו ומיהר לברוח בעודי ממטירה עליו צעקותי שאסור לשקר. כעבור דקה הגיע הקטן והמזוקן. הכל קומבינות .

קומבינה 303: איפה מוצאים נהג אמין מנוסה ולא נמנמן להזמינו לשדה התעופה? טלפון לישראלי שאני מכירה, הניב

הפנייה למנהלת בכירה בתחום התיירות פה. נכנה אותה מוגימה. נפגשתי איתה. " אני מכירה המון נהגים אבל לך אסדר ספיישל את אחי.

כן הוא דובר אנגלית שוטפת. מאוד מנוסה. מחיר ממש ממש טוב." למחרת מסרון ממוגימה: "סודר הנה הטלפון " למודת חשדות אני יוצרת קשר וואצאפ. אין תגובה מודיעה למוגימה שבטלה העיסקה . תוך דקותיים מגיעה התנצלות נוצר הקשר וסוכמו שוב פרטים. למחרת הגיע למלון נהג הרכב. לכל שאלותי הנהון חייכן ו"יס מדאם". טוב יש לשער שזהו זה האיש. לאחר שעתיים נסיעה עם נהג מזגזג שידיו לפעמים גם על ההגה ואנגלית מעט מעל קו המשווה אני חוקרת על אחותו...

יש לו 4. איזו מהן.... והנה הגעתי לקומבינה מס. 303....מוגימה כלל אינה אחותו ויש לו מושג קלוש מיהי. כנראה חברה של הגיסה של אחותו.

(כשהגעתי לשדה התעופה ולוויפיי מצאתי 3 הודעות נרגשות של נהגים שקבלו את הטל. ומחכים להסיע אותי

( "קבעו לי לאספך. מאיזה מלון??" חחחח) הכל יסתדר מדאם. החיים בשאנטי. השקר בסרילנקית...לא קיים. זה רק עוד סוג של אמת. לא להתעצבו, החיים בסבבה.

זוג על החוף. היקאדווה.

מוזיקאים אוסטרים. מתגוררים בהודו. בני חמישים. נגן סיטאר. ​​זמרת ווקאלית וגיטרה. ​​זוגיות הרמונית בת שנים צועדת על החוף לאורך קו הגלים. יד נוגעת לאשור הנוכחות ועצם קיום הבועה המכילה. לא יד מנתבת ומכוונת, לא יד מונעת ומוכיחה, לא יד עוצרת ולא מדרבנת. פשוט נוכחת. הם ויתרו על ה"צודק" כדי להכיל את ה"חכם". ויתור על העצמאות כדי להשיג את הביחד. איזון בין יחד לחוד, איו שיוויון אלא התאמה בין צרכים ונתינה. סיטאר ושירה, גיטרה ומפוחית, ורחש גלים.

ספורה של בריגיטה

בריגיטה, אשה נשואה בת 40, האנוור גרמניה. בלונדינית, ילד אחד בעל בוגדני אחד ובית עם משכנתא ,מנהלת חשבונות אפורה. חיים אפורים.

לפני 4 שנים קמה ונסעה לסרילנקה, שבועיים של חלום באי מטעים והקוקוסים . מדריך שחום עור דובר אנגלית, ראנגו, הבהיר לה שהחיים יכולים להיות יפים. כשחזרה וגילתה את הבעל במיטתה עם החברה הטובה, חתכה לתמיד לסרילנקה.​​

החיים יכולים להיות פשוטים ויפים, היא אומרת לי. למה לקנות נעלים אם אפשר ללכת יחפים, אפשר ללבוש שתי שמלות מבד כותנה לגלוש על הגלים בוקר וערב לנשום אויר אמיתי ולא של מזגנים. ואפשר לחיות ברווחה לאכול אוכל טבעי וללא ורך במשכורות מופרכות לשלם משכנתא לדירה מיותרת.

היא הפכה להיות שותפה של ראנגו, הוא פתח 2 בתי מלון ומסעדה על החוף, היא מנהלת את העסק ודואגת ללקוחות מכל העולם.

השמש השוקעת בין הדקלים המכופפים מכובד אגוזי הקוקוס, תזרח מחר בין ריסיה של בריגיטה.

(שקיעה על החוף. קרדיט תמונה Sabine Haberl)

לבד זה עצוב. לפעמים.

במסע לבד יש המון רגעים של כיף ושחרור וגמישות והחלטות לחבור או להפרד מאנשים שארצה ומתי שארצה. יש לקבל החלטות ולהיות רק את האחראית עליהם. יש אפשרות מלאה לזרום אינטואיטיבית.

אבל ...יש המון רגעים שאת לבד במסעדה או על החוף או ברחוב וכולם צועדים בזוגות או בחבורות. להם יש עם מי לחלוק חוויות ולפטפט ולהמתיק סוד ולצחקק ולשחק. ואת... מביטה נכוחה או אל המסך ....ושותקת. וזה עצוב.

ויש רגעים אפילו עוד יותר לבד. כשיש מסביבך אנשים צעירים והם מתנכרים לך. כפי שקרה הערב. במסעדה עם האוכל ה"ישראלי:" . ואפילו מנסים לדבר בשפה זרה כדי שלא תחברי אליהם. עם גרמנים או בלגים או בריטים זה לא קורה. הם נענים כמעט תמיד לשיח. כשהעם שלך מתנכר אליך זה שבעתיים לבד.

אשה לבד. לפעמים זה יתרון. לפעמים חסרון. בצידי דרך חשוכה כשעוברים נהגי אופנים או הולכי רגל ואומרים ''הלו" ואינך יודעת מה כוונתם או לאן הם חותרים ואם בכלל זה קצת מפחיד.

כשאת נותרת לפתע לבדך במלון חשוך בקצה דרך עפר ליד הים ואין עובדי מלון כלל או אורחים ואת יודעת שבעל הבית שיכור והוא עלול לחזור והוא יודע שאת לבד... אז את קמה והולכת למקום של ישראלים.

כשאנשים מתרבות לא מערבית חושבים שאשה לבד זה אומר הזמנה חופשית. או שיש להתיחס אליה בזלזול כי היא לבד. אז נאלצת לשקר שבעלך מתעכב ותכף יגיע.

אבל עם קצת בטחון והתעלמות ממה שלא שייך וחיוך רק לאנשים הנכונים במקום הנכון... הכל מסתדר. ותמיד טוב לנופף בתעודת עיתונאי או לספר באקראי שבעלך או אחיך במשטרה...

הגולשים

גלישת גלים זו התמכרות. אנשים מנסים, נתפסים ואז נופלים נחבטים נחבלים ושוב קמים. ואז כשהם מצליחים לתפוטס גל אין מאושרים מהם, והם חייבים את הגל הבא. ואם זו לא מטפורה לחיים לעסקים ולקיום האנושי אז אני לא מכירה מטפורה מתאימה יותר.

בחופי סרילנקה הכרתי המון גולשים. השוויצרים או הולנדים, פשוט שוכרים גלשן, לובשים חולצה תרמית ויוצאים לגלוש להרבה שעות עם החברה או עם החבר. הישראלים , כאמור, יוצאים בחבורה. ​​

המתחילים:

תעמדי לאחר שנשבר הקצף, הם אומרים לקרן, או למעין, והיא נופלת וקמה ואז נעמדת מאושרת. עוד 3 שיעורים ומונחים כגון: סיבוב שבירה ימינה סבוב שבירה שמאלה, מתגלגלים בטבעיות על לשונה.

החצי- מתקדמים:

הם כבר עשו כמה ימי גלישה בהיקאדווה ועברו לגלי ווליגאמה שם הגלים נמוכים יותר ומתאימים להם אלעד עידו ובן, החברים שלי מהפוסט הקודם ובכלל, כבר נחשבים לחצי מומחים, המונחים סחף (מן הסתם להסחף עם הזרם), פופ אפ (לעבור משכיבה על הגלשן לעמידה), ופסגת השאיפות "צינור" (הגלגל מתגלגל מעליך ואתה גולש בתוכו) רצים על שולחן הפאב בין קצף הבירות והלהקה הבריטית שברמקולים. והנה קבוצת חברים תרמילאים גולשים שובי לב:

אלעד ציוני (למעלה) אינו חדל מחיוכיו למרות שלמגינת ליבו קצת עיקם את הבהונות והוא מנוע גלישה כמה ימים....הוא מסתפק בחוויות ותיעוד חברו למסע עידו אבקסיס (למטה), גם הוא מזכרון יעקב, הפך שחום עור עם הזמן ורק קצה זקנקנו שנצבע בחינה אדומה נוטף אגלי ים.

שותפם לחדר כבר שבועיים ויותר בן גולדשטיין (למטה) מרמת השרון מרגיש כזקן החבורה והאחראי הראשי, טוב הוא בן 25 ולא 'עול ימים משוחרר צבא טרי' כמותם. גם הוא מצא את זמן סרילנקה כזמן מעולה לגלישה. ​​

המתקדמים ומכורים לעד:

יש אנשים שקדימויות החיים שלהם השתנו בעקבות ההתמכרות לגלישה. חבורה של ישראלים, אנשי עסקים צעירים שנראים להוטים לכבוש את החיים ומיושבי דעת, חיפשו את המקום המתאים ביותר לגלישה בעולם ומצאו את החוף חצי שעה צפונית מווליגמה כחוף המתאים להשתקע בחייהם. עמית שיאמה, שלומי גבאי ואשתו אור, הגיעו אל החוף קנו בתים, שיפצו, השכירו, ולפני כמה חודשים החליטו לפתוח את המסעדה הכי נחשבת, הכי אלגנטית וגורמה, בסטייל לחלוטין לא סרילנקי. מסעדת הדגים 'סיטרה' (אמנות בסרילנקית).

יגעו ומצאו את השף מעוטר הפרסים התל אביבי ברק אמיתי, הוסיפו לצוות את יוגב הג'ינג'י ועוד כמה ישראלים, כולם 'חולי גלישה' ותוך שבועות אין להשיג במסעדה מקום, ונוהרים אליה מכל האי. (https://kooksparadise.com/restaurant/) מנסיון- חווייה ממש חוץ-גופית.

קסמם המתעתע של הגלים עת שחר

הלילה כהה. מבושם בריחות הדקלים סחופי הרוח הנשטפים בגשמי המונסון הראשון. ניחוח קל של מריחואנה מיתמר באוויר, מתערבל ברסיסי גלים הנישאים אלי מבין העצים.

אט אט מתגלה מתוך האפלה צדודיתם הקמורה של דקלי החוף של הבננות ועצי המנגריבים.

הענן הלב-אפור מתרחק ומתקרב חליפות מהלך עלי קסמים במהלך היום, ובמימיו החמימים טבלתי הבוקר. זהו הקצף המשכר של הגל. כל גל שונה מרעהו וכולם גם יחד נישאים אלי חוף בקול שאון מתנפץ. אני מרגישה מכורבלת בתוך רחם הבריאה. השחר מהביל, מקציף וטמונה בו הבטחה לאורו של יום המחר.

על כל אדם מהלך קסם גלי הים באורח שונה. אותי הוא פשוט מכריח להעמיק אל תוך קווי מתאר האופק, אל הניגוד שבין לובן הקצף לעומק הירוק של הגל. אני מתארת במכחולי את הגלים שוב ושוב בעוד שהגולשים עולים על הגל ומקווים שיימשך לעד, ואילו הילדים מקפצים בעליזות בין הגלים.

קסם הים הסרילנקי היה יכול מבחינתי להימשך לעד אלמלא קרא לי חג הפסח בעבותות כבלי העבר, מושך אל המשפחה, אל ארץ הקודש, אל האחריות והבית.

לפיכך התכנסו עמי חלק מחבריי לקפה ב'צ'יל ביי' שבווליגאמה והרמנו כוס תה/קפה/בירה לחיי חג הפסח אותו אבלה עם משפחתי והם בבית חב"ד (הבית החלופי לכל ישראלי באשר הוא) ונפרדנו בדמע וחיבוק.

עוד ניפגש חברים במקום זה או אחר על פני כדור הארץ, אתם,לפני שתקבלו אחריות עבודה ומשפחה ואני, כציפור דרור ששוב משתחררת מקינה ונודדת לארצות הניכר להרפתקה חדשה.

סיכום סרילנקי:

ועוד רציתי לספר לכם על גדולתם של הנשים הסרילקיות המחייכות בצניעות ונושאות בעול עבודות קשות ללא תונה: אירוח, בישול ,קיצוץ עצים להסקת התנור בגרזן, כביסה וייבוש על הגג, תיקון כבישים ובתים, התקנת צנורות, שריפת הזבל ועוד שפע מלאכות כשכל הזמן חינוך הילדים והתפילה לבודהה בראש מעיינהן.

ולא רציתי להחסיר מקיסמם של בעלי החיים מהפילים ועד צביבוני המים הקטנים שהוצלו והושבו לים, והחמצתי הספור על הקוטי והלוטי והמטעמים מקוקוס וקארי והפירות העשירים בטעמים וצבע, ואת ספורי הילדים המקסימים ומלאי שמחת החיים במשחקיהם שאינן כוללים מסכים משום צורה. ומה עם ההסטוריה הכה-מקבילה בין העם היהודי והסרילנקי?.... אך עליכם לנסות את סרילנקה בעצמכם.

בפוסט הבא : סבוב סביב העולם, מה השווה ומה השונה בין האנשים ומה לקחתי מהעולם כדי להביאו אל חיי ואל ארצנו הקטנה והמופלאה.