ניו אורליאנס- ג'ז, וודו, שלדים, וספורה הפנטסטי של אריאנה

איך אפשר לסכם את ניו אורליאנס?

מאוד קשה.

ניו אורליאנס קיבלה את פני בגשם.

קור. ממטרים הכל אפור ועצוב.

איך זה מרגיש כשאת לבד?

מסע לבד בעולם אינו תמיד תענוג. אין מי שיחזיק לך יד כשעצוב ומתגעגעים הביתה. אין מי שיגונן כשאת עוברת בסמטאות בהם עומדים שכורים או מסוממים, ואין מי שיצחק על חוש ההתמצאות הדפוק שלך כשאת טועה ברחובות ויפנה אותך לכוון הנכון . את פשוט תטעי שוב ושוב או שתסתמכי על עזרת הזולת.

לבד זה לבד. לטוב ולרע.

אבל... יש לך את ההגיון שלך. ונסיון החיים. וחיוך, גם הוא מפתח לא קטן. ויש אנשים: בכל מקום יש אנשים וכמובן שיש את הגוגל ..

כך הגעתי לברייאן, שהבטיח חגיגית שאם בתחזית אומרים שיהיה יום יפה כנראה יירד גשם. ואם מבטיחים גשם אז כמובן יהיה גשם.:) הלחות פה תמידית אבל הקור הנורא הפתיע. מיהו בראיין? חכו קצת סבלנות.

הבטיחו שניו אורליאנס חוגגת בקרנבל אינסופי , יצאתי אל חוצות עולם הגוגל. טריפאדוייזר המושיע הבטיח לי שהאטרקציה מס. 1 בניו אורליאנס היא בית הקברות.

כמה מתאים, בית קברות ביום קרררר ערפילי ואפור. הסיור בית הקברות ההיסטורי של העיר, סיינט לואיס 1, היה בהדרכתו של בראיין בעל הברק המעט-לא-שפוי-בעיניו וסיפורי האימה שלו. הגענו למקום אליו התנקזו כל שועי העיר , מייד לאחר שתמו ימיהם על פני האדמה. הקברים כולם בתים אחוזות ושיכונים מעל פני הקרקע. בתוך כל אחוזה קבורים... עזבו. אני מצנזרת את כל התיאורים כדי ששנתכם לא תהיה טרופה. אם תרצו קבר לצמיתות בחלקה הקתולית תשלמו מיליון ומאתיים אלף דולר! פיסת נדל"ן נחשקת זו נדירה אך ניתן להשכיר או להחכיר על פי השטח. אל תשאלו.. זה קריפי!

בתמונה: כמה אחוזות קבר משפחתיות וקברו של ניקולס קייג'- שבכלל לא מת אבל שריין חלקה שעליה לא יוכלו לשים יד כונסי הנכסים....

ניו אורליאנס היא עיר רדופת שדים ורוחות. בובות וודו והרבה מכשפים ומכשפות. אם תשלמו טוב תמיד יימצא מי שיפעיל לחשי קסם על הבחורה בה חשקת או על החבר הבוגדני, ירקח שיקויי קסם להרעיל את יריבך, יחזיר אהבות ישנות ויסלק חדשות, מה שתרצו. שלדים, גולגלות בכל צורה ולכל מטרה, אבקת עצמות וספורי מתים מעוררי בחילה. אבל הכול תמיד עם חיוך גדול וקריצה.'אנחנו לא לוקחים את עצמנו ברצינות גדולה, הכל בסבבה'. שלט: אם אתה רואה צל גדול שחור מתקרב לעברך, פשוט חייג 1-800-XXX או ספר לטריפאדוויזר.

בתמונות: "שלד הביתה גבירתי? אולי נוצות של יען עם קורי עכביש? בובות וודו? שיקויי אהבה או קסם?"

פסטיבל המארדי גרא כבר כאן. התהלוכה הססגונית תצא לרחוב כשאהיה רחוקה מכאן אבל כל הרבעים הקרובים למרכז ובייחוד הרובע הצרפתי העליז עוטים מחלצות חג. כולם מחופשים ומאופרים בצבעים הנכונים: סגול ירוק וזהב. ברחוב בורבון התיירים לא עושים חשבון וצועדים בכובעי תנין מנצנצים, חולצה חושפת קעקועים,צעיף נוסף ומעל מעיל גשם.

בכל קפה, או פאב או בר בכל פינה, בכל שעת יום או לילה מנגנת לה להקה: ג'ז כמובן (רוחו של לואי ארמסטרונג מרחפת מעל כולם) גם רוק בלוז קאנטרי ועוד . קוראי עתידות ופסלי-אדם משוחים בזהב מתגוללים על הרצפה הרטובה, מבקשים טיפ, מסוממים או מתים מצחוק. ריח המריחואנה מתאבך בכל מקום. השוטרים בכל פינה מתעלמים ולפעמים גם גונבים שאכטה.

איך 'עושים חברים' בזמן שריפה?

כאן קל לעשות חברים. העדפתי לוותר על ה"Uber" אחרי

ששירת אותי בנאמנות כיומיים ולעלות על החשמלית הירוקה המפורסמת, הנהגת השחורה בעל הראסטות הבלונדיניות מודיעה בעוצמה אסרטיבית: "עקב שריפה החשמלית תגיע רק עד הכיכר ומשם תמשיכו ליעדכם באוטובוס. מי שלא מעוניין מוזמן לרדת".

בכל תחנה המון תיירים מבוהלים וחוורי פנים יורדים מהחשמלית. יש! הרפתקה! אני מחייכת לעצמי באושר. משמאלי תיירת בעלת חזות לטינית תוקפת בשאלות. אני שואלת את זו-שיודעת-הכול שמימיני ועונה לזו שמשמאלי . אנחנו מחליפות יחד אוטובוס. מחליפות חוויות, מחליפות מידע על עצמנו. הבה נטייל ביחד. הבה. (ממש כמו 3 הפרפרים בספור הילדים המפורסם). התיירת, 'אריאנה' (שם בדוי) תיירת ממוצא מקסיקני המתגוררת בקליפורניה ונמצאת בעיר לרגל כנס של בעלה. יצאנו לבדוק האם רובע הגנים כה יפה. כן אכן מקסים, . אט אט השריפה בליבו של הרובע, בתי האחוזות המרשימים של המיליונרים ובית הקברות השני מעורר החלחלה, כולם הלכו והחווירו אל מול סיפורה של אריאנה.(בהמשך...)

. כעת אריאנה ואני הלכנו ונעשינו חברות בלב ובנפש. נסענו יחדיו לנמל. שם לצד הבריקדות העצומות שאמורות לחסום את הוריקן ה"קטרינה" הבא, הקימו האנגר עצום שבו שוקדים אמנים על הקמת תפאורות ענק בשלל צבעים ומכחול, במות מתנייעות המסיעות את הרקדנים ומלכי ומלכת נשף המארדי גרא. זה מרגש אפילו כעת,לפני התהלוכה. לאריאנה יש בקליפורניה חוג קריאה. הן ידסקסו בחוג הקרוב את הספר החדש שלי שיקנו באמזון. מסתבר שבמסע הזה אפשר גם לעשות עסקים....

בערב יצאנו אריאנה ואני לרחוב בורבון. 2 קילומטר של רחוב המואר בשרשראות ענק ובשלל צבעים, והמוסיקה מתפרצת מכל פינה. גם השכורים. גם המריחואנה. המוני אנשים מתהלכים ברחובות בכל גיל בכל מצב צבירה ובידיהם ליטר או שניים של משקה אלכוהולי כלשהו. הכוסות מעוצבים כאיברים גבריים או נשיים במימדים ממממ.... משונים. אל ה-preservation hall אנשים צריכים לחכות כשעה בתור ברחוב. ההופעה בפנים מול קהל דחוס. הופעה אלמותית של ג'ז בלוז וכשרון מתפרץ. מדהים,מקצועי מצחיק ומופלא לא פחות. אין תמונות כי לא הרשו (למרות שהסברתי שאתם חייבים לראות..)

(תמונות מרחוב בורבון הצוהל, בסוף הכתבה)

חווינו באותו ערב כ-15 הרכבים ולהקות. כל אחד סגנון אחר. בכולם המשקאות הרגילים: קוקטיל מארדי גרא, רעל תנינים, משקה וודו עוצמתי, משקה און מעורר, משקה מהאחוריים... הערב מתקדם עכבות נופלות, אנשים זרים מתחבקים ושרים בצוותא , עירום חלקי עטור נצנצים? הולך? ביריות עם קעקועים וצעיף נוצות? הולך. מוסיקה נהדרת. היה קשה להיפרד, יש טיסה מחר. שלום לך ניו אורליאנס המכושפת והמכשפת. שלום לך אריאנה.

ספורה של אריאנה

טלנובלה דרום אמריקאית. תחשבו מופרך יותר... רק שזו המציאות!.

היתה זו שנת 1970 אריאנה היתה רק ילדה בת 13. רק הנצו ניצני אהבתה המבויישים אל ילד בבית הספר, רק למדה להכין ספגטי. אמא חולייטה כבר היתה אלמנה מזה שנים עם ששת ילדיה, רק טבעי היה שתרצה את תמיכתו הגברית של איגנסיו הבוגדני וההפכפך. הוא הפך המחליט בבית, לפחות עד שעזב לאחר 4 שנים ושני ילדים. אבל בזמן שעדיין הסתובב שם בין חצאיותיה המעומלנות של חולייטה, דאג לשלוח את האחות בכירה אניטה, לארצות הברית, כדי לשרת שם כאומנת בביתו של גבר אירי בן 40 שגם לו 6 ילדים,ואשר שכל לאחרונה את אשתו וחיפש אומנת מקסיקאית מסורה לילדיו כדי שיוכל להמשיך לפרנסם. נסעה לה אם כן אניטה לוויסקונסין לחיקה של משפחה קתולית חמה ובעיקר לחיקו החם של אב המשפחה, שמצא אומנת לילדיו במחיר רצפה וגם אשה שתעזור בפרנסה. אניטה הנשואה שהפכה בגיל 21 ברגע אחד לאם ל6- ילדים, וכעבור שלוש שנים אם ל-8, (ממש כמו אמה). אניטה היתה צריכה לעבוד בבית וגם מחוצה לו ואיגנסיו הבוגדני החליט לשלוח לה ממקסיקו לעזרה את אריאנה חברתי היקרה. "היא כבר בת 15!" אמר לאשת חיקו עמה לא טרח להתחתן. "והיא כרחיים על צווארנו. גם חוצפנית. גם הוצאות וגם לא מסייעת לפרנסה יאללה לאמריקה". נסעה לה אריאנה ודמעות פרידה בעיניה אל וויסקונסין, ארה"ב. תלמידת בית ספר ללא פרוטה, ללא שפה וללא משפחה .לבדה, כדי לעזור לאחותה . במשך 3 שנים היתה כלואה כמעט תמיד בבית, ללא שכר, ללא השכלה ("לשם מה אשלח אותה לבית הספר? תמה הגיס האירי, גם ככה היא לא תבין כי היא לא יודעת אנגלית וחוץ מזה מי יבשל ויטפל בילדים?"). שכן את זאת ידעה אריאנה היטב: לכבס, לבשל פסטה ואוכל חריף מקסיקני, וגם לחתל תינוקות. את הנחמה היחידה מצאה בעיניו של הבן הבכור, איאן, אירי לבנבן ותכול עיניים בן 13 שלימד אותה אנגלית והיא לימדה אותה דברים שהצינעה יפה להם.

בסופו של דבר כשמלאו לה 17 שלח אותה האב האירי לבית ספר –ערב ללמוד אנגלית. שם למדה שיש לה גם זכויות. כמו השכלה, כמו שכר, וכשתגיע לגיל 18, גם תוכל לצאת לחופשי ולבחור איפה לגור וממה להתפרנס. חלומה הגדול היה לחזור לארצה. היא אספה פרוטה לפרוטה, וגם לקחה קצת ממאהבה הנסתר הצעיר. ובהגיעה לגיל 18 ברחה למקסיקו, חזרה הביתה ונרשמה לבית ספר, רק כדי לגלות שהיא מבוגרת מדי ללימודי ילדים, אמה והמאהב כבר אינם רוצים בה, והמכתבים של איאן הפכו לוהטים וכאובים יותר ויותר.

לפיכך חזרה לה אריאנה בגיל 19 לוויסקונסין, חזרה לעבוד בבית גיסה והפעם בשכר, ומתחת לשפמו העבות של אב המשפחה ועיניה הכבויות של אחותה, היא נכנסה להריון!!

כך עמדו, אריאנה ההרה עזת המבט וחדת הלשון בת ה-19 ואיאן החולמני תכול העיניים בן ה-17, תחת חופה וקידושין,(נכון יותר לומר- כרעו על הדרגש תחת ידיו המונפות של הכומר שבכנסייה) ובתוך 4 חודשים נולדה קריסטין, ילדה מתוקה ששולבו בה באופן מופלא מקסיקו ואירלנד, ואמריקה הגדולה.

ומה היום? תשאלו...

גם היום לאחר 45 שנה עדיין נשואים באושר רב אריאנה ואיאן, ו3 ילדיהם כבר הביאו להם נכדים.

המשפחה האירית העצומה מחבקת אותם וכן האחות שהיתה לחמות והגיס שהפך לחותן, ורק המשפחה במקסיקו... ממשיכה להפנות עורף.

____________________

בתמונות למטה: האנגר האמנים המכינים את התפאורות העצמות למארדי גרא. בהמשך: בחור שעקב קוקטייל לא ברור שלקח הוא מחוק לגמרי ומורח על גופו קשוטיפ שונים, אמני הרחוב, אמני הפאבים, החוגיים וההילולה האלכוהולית.