למה הדרך לליסבון חייבת לעבור דרך בודקת בריטית עם לב אבן?

איפה בעולם אתם יכולים לעמוד במשך רבע שעה ויותר, יחד עם הרבה מבני מינכם, ולבהות באובייקטים במעגל אינסופי? האם מול מכונת הכביסה? (מתי הגינס יסיימו את הסיבוב?) מול הילד על הקרוסלה? (למה הוא לא מחזיק בידיות?).

תופעה אנושית מרתקת היא לצפות בכמה מאות אנשים העוקבים בדריכות אחר מסוע המזוודות שנחתו זה עתה. הנשימות נעשות כבדות, העיניים נתפסות על מזוודה שמגיעה מרחוק והיא בצבע ומימדים הדומים לשכם. אין בהייה בסלולארי, אין פטפוטי סרק עצלים. כולם דרוכים ואלף מחשבות: אם הגעתי ראשון לצ'ק-אין היא תצא אחרונה נכון? למה יש כל כך הרבה מזוודות שחורות לעזאזל? מה חשבה ההיא על העקבים שקנתה לעצמה מזוודה מנומרת? מי שולח חבילת קרטון עטופה בשלל סרטים צבעוניים? איש גדול עם מזוודה קטנה. איש קטן עם מזוודה גדולה. נכון?? מחשבות על אי צדק.אני ממהרת,אין התחשבות.. ככל שכמות האנשים סביב המסוע מידלדלת והולכת מחשבות האימה ממלאות את המוח: בסוף היא לא תצא אני יודע!. אישן הלילה עם אותם הבגדים שעלי, ומחר אסע לפה שוב לחפש את הסוררת שאולי נסעה בלעדי לפריז.

לנשים יש מחשבות נוספות: האם כדאי לי לעמוד ליד השרירן הגבוה הזה שיעזור לי להוריד את המזוודה? ממ... לא י ש לו פנים רעות, ומלבד זאת המזוודה שלו כבר הגיעה. אולי ליד האיש החייכן והעדין? לא אין לו כוח. לבקש מהאשה הספורטיבית? מה פתאום. היא תביט עליי בבוז.

ואז היא מגיעה.

לקח: לעולם אל תטוסו דרך נמל התעופה סטנספילד בבריטניה! הטיסה מפאפוס קפריסין לליסבון הצריכה נקודת ביניים והסוכנת בחרה מסיבות של חסכון מעבר דרך בריטניה.(" קלי קלות. שעה וחצי המתנה בין הטיסות), המזוודה הכבדה תקבל תג מיוחד ותטוס ישירות לליסבון. כמה פשוט הא? ממש לא!

הסיוט בהתגלמותו:

גיברת ברוכה הבאה לבריטניה.

שלום גם לכם איפה המסדרון לנוסעים במעבר? (טראנזיט)

אין, גיברת. את צריכה לגשת לבקורת הדרכונים, להכנס לבריטניה בצורה מסודרת ואז לקחת את המזוודה ואז לגשת לאולם הטיסות הנכנסות ולעשות צ'ק אין (בידוק ושליחת מזוודות) ולעבור שוב דרכונים.

סליחחה מה פתאום אני פה במעבר ואין לי עניין להכנס לבריטניה!

ברוכה הבאה גיברת את כבר בבריטניה. MOVE ON! לגשת לשם.

אבל.. יש לי תכף טיסה יוצאת והמזוודה בכלל.

גיברת המזוודה תחכה שלום ולא להתראות!

דלפק משטרת הגבולות.השוטר חמור הסבר שואל מה אני עושה כאן בארץ הברייקזיט

אני רק במעבר.

כן, שמענו. הוא אומר ובודק היטב את פני ואז מעלעל ארוכות בדרכון ושוב מביט מכווץ גבות. (טוב ישראלית, בכל זאת, וחוץ מזה למה התמונה בסוף הדרכון במקום בהתחלה Ma'am?)

הגבר המשופם שעמד לידי במסוע המזוודות עליו סמכתי נסוג. נותרתי לגרור את המזוודה מהמסוע לבד ובמשך קילומטר וחצי כולל עוד 2 מזוודות יד בריצה מתנשפת.

וכעת עלי להתוודות. התהליך הזה קשה מאוד גם לכל אחד שצריך להספיק לעוד טיסה. אבל שבעתיים קשה למי שעדיין חולה מאוד (אני) ושהאנטיביוטיקה הכפולה כילתה את כוחותיו , התחושה הינה כמו של חגב רמוס. כל עשרה צעדים כמוהם כטיפוס על האוורסט ללא הרבה חמצן .בסופו של דבר קרסתי על רצפת שדה התעופה סטאנסילד המקולל ולהתנשף וליילל...אבל אנחנו טרם שם.

אני עושה פעמיי לעוד 2 קילומטר מסדרונות ומשם לאולם המרוחק ביותר (כיאה לטיסת לואו קוסט) לדלפקי הצק אין. עליי להוריד עוד 3 קילו מהמזוודה כי חרגתי. (המזוודה זללה פסטה משמינה בטיסה מפאפוס ללונדון?). הורדתי אותחפצים לשקיות ניילון ודחסתי בתיקי היד. יאללה סעי לך מזוודה.

גיברת עם סלים ניגשת לבקורת הדרכונים. שוב שוטר(אחר. משופם) מביט בי בעין עקומה ושואל אם נהניתי בבריטניה. כן מאוד, אני נאנחת והולכת לתור עצום שמתפתל לסריקת תיקי היד.

בסטנפילד אין צורך להוריד נעלים אבל יש צורך לבדוק נוזלים.

LISTEN. נובחת סלקטורית הכבודה למאות האנשים שמתפתלים מולה: את כל המשחות, נוזלים, קרמים יש להכניס שקית "זיפלוק" שקופה (היא מנופפת באחת באוויר), מקסימום 6 פריטים והכל צריך להכנס לשקיק אחד.

אני מחווירה.

הבשמים שמפו וכו לא עוברים את ה100 גר. ואפילו לא 50. אבל... בכל זאת יש הרבה, והעברתי מהמזוודה בגלל המשקל. אני נקראת לסור הצידה לצד המזרחי- הצד של הפושעים. שם מחכה קלאריסה הקלגסית (שמה שונה עקב בעיות בטחוניות ) הנובחת. גיברת מה זה, היא מנופפת בשמפו. ובמרכך, מה גם זה שלך? היא נאנחת ושמה קרם פנים קטן בצד. What the F…? היא שואלת כשנוכחת שיש עוד שקית ועוד תיק, כל אלה שלך? אסור!

אני מיואשת ומנסה להסביר יפה ש: א- אני חולה מאוד (מבט אדיש ויד מנפנפת) ב- אני פה בכלל במעבר ולא ידעתי (כל מי שעובר בלונדון עובר בטחון ונבדקות המזוודות גיברת) ג- אלה לא נוזלים הם קרמים ד- לא ידעתי .(Ma'am –החוק פה בבריטניה קיים 13 שנה. אסור להכניס liquids! ). היא מרימה את קולה, גיברת יש לך 2 אופציות: או שאת בוחרת מה להכניס לשקיק הקטן והשאר אני זורקת הכל לפח, או שתחזרי אחורה לאזור הצ'ק אין ותשלמי על עוד מזוודה ותשלחי משם את התיק הזה עם הנוזלים (היא מצביעה בשעט נפש על תיק היד שלי). היא מסננת לפרטנר שלה כאילו אני לא מבינה אנגלית שהגברת המממ... הזו מנסה להעביר את הנוזלים המז.... שלה ואת שאר החר.... שלה ועוד מתווכחת.

היא דוחפת לי במהירות את הפריטים ששלפה מהתיקים מול כולם. הפושעת הרועדת (אני. רעד בידיים ללא ספק מאפיין טרוריסטיות כמוני) אוספת את הכל בידיה ונסוגה אחורה חזרה לקצה האולם, חזרה דרך השוטר המשופם,,,

טוב הבנתם.

מה שלא ידעתם זה שבשלב הזה רגליי כבר כושלות והשעון מורה על כך שעוד 40 דקות הטיסה .

הבחורות בצ'ק אין לא מבינות למה חזרתי ומבקשות שאמתין בתור. וזה השלב שמצאתי את עצמי בדמעות קורסת על רצפת בית הנתיבות

שילמתי 20 שטרלינג- שלחתי עוד תיק דחוס לעייפה, התגלגלתי שוב לידיו של השוטר המשופם ועמדתי בתור כדי לעבור שוב תחת הרדאר של הקלגסית. הנה היא שוב הגברת עם הק... של הליקווידס. אמרה לפרטנר. שוב בדיקה, היא מחייכת וחושפת שיני ניקוטין נחשיות. נו את רואה שהיה כדאי לשלם?

אני לא אגיע יותר לעולם לשדה התעופה סטאנספילד. ובכלל לאנגליה. אני מפטירה לעברה והיא נושפת ומנידה כתף. (פחות עבודה).

לאחר עוד שעתיים טיסה ועוד פעם מזוודות ושוטרים ו'שאטל' הגעתי לליסבון. לדירה ש/הוזמנה מהארץ.

באיזו קומה? אני שואלת את הבחור .שלישית.

מתחילים לטפס. בקומה השנייה אני מתיישבת על המדרגות וממאנת לזוז.

עשיתי טעות. אני לוחשת. חייבת קומת קרקע. אני מרגישה לא טוב.שוב 20 דק. נסיעה במונית, עמידה ברחוב עם מזוודה ותיקי יד מול הכתובת הלא-נכונה במשך חצי שעה, והנה הבחור מתנצל על הטעות ופותח את הדירה שבמורד הרחוב . קומת קרקע. אני נוחתת במיטה.

תובנות: יש ימים כאלה. שהכל יוצא הפוך, שמקללים אותך שהרגל כואבת או שפרוסת הלחם היחידה שלך נופלת על הצד עם החמאה. צריך להבין שרק אתה שם- כדי למשוך את עצמך למעלה מהשערות. ושתמיד יבוא מחר. והוא יהיה טוב יותר. ושיש צרות גדולות יותר מאשר לטוס לליסבון.

המשך יבוא רמז... לליסבון יש קסם משלה.